עוד שבועיים המשוער... מתחילה ממש לחשוש ולפחד ולהרגיש מרוחקת, מה אם לא אתאהב? מה…

עוד שבועיים המשוער... מתחילה ממש לחשוש ולפחד ולהרגיש מרוחקת, מה אם לא אתאהב? מה אני לא יאהב אותה בהתחלה?! עד לא מזמן ממש הרגשתי מאוהבת כבר...פתאום בימים האחרונים יש לי ממש חששות ומחשבות, ומה אם היא חלילה לא תיהיה בריאה ויהיה לי קשה להתחבר ועוד מחשבות כאלה? האם זה נורמלי?! מה אפשר להגיד לעצמי?!
💬7 תגובות👍1 לייקים

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 באפריל 2025 בשעה 20:06
מחשבות טובוווותתתת רק דברים טובים תסמכי על הקב"ההה רק עליו אחותי!!!
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 באפריל 2025 בשעה 20:08
אני חושבת שזה נורמאלי לחלוטין! מחשבות וחששות שרצות לרובנו.. בטוחה שיהיה בסדר ואת תלדי ותתאהבי עד הגג! מחשבות חיוביות ויהיה טוב בעזרת השם
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 באפריל 2025 בשעה 20:08
מאוד טבעי המחשבות האלה את הופכת להיות אמא ואת כבר מרגישה אחראית זה מעולה תחליפי את המחשבות האלה במחשבות טובות שאיזה זכות גדולה יש לך שאת בהריון ועוד שניה יולדת ותתפללי שתהיה לך לידה קלה ושמחה ובריאה תחשבי על עצמך
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 באפריל 2025 בשעה 20:11
זה ממש לגיטימי שלקראת הסוף יש חששות את מרגישה את זה מאוד קרוב וזה מבהיל. גם בהיריון שלישי!! תחשבי רק חיובי, שהתינוק יהיה בריא והלידה תהיה קלה וככה יהיה אמונה בבורא עולם ולהשתדל להרחיק את המחשבות הלא טובות ישר כשהן עולות
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 באפריל 2025 בשעה 20:17
אני חייבת להגיד לך שזה ממש טבעי ואם פתאום אחרי הלידה תראי שאת לא אוהבת ולא מתחברת אל תרגישי רע עם עצמך. לי לקח כמה חודשים טובים להתחבר לבן שלי ואז הגיע השלב שאהבתי אותו. והיום אני לא מסוגלת לנשום בלעדיו. וזה תקין וזה בסדר וזה קורה להרבה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 באפריל 2025 בשעה 20:39
אני אשתף אותך בסיפור שלי ואולי תמצאי בו נחמה. אני לא באה ממשפחה שיש בה ילדים קטנים. כל חיי לא אהבתי ילדים והתרחקתי מהם כמו מאש. יום אחד הרגשתי נורא בודדה בעולם הזה והחלטתי שאני רוצה ילד, ה׳ כנראה לא רצה שאחזור בי מההחלטה וזה באמת קרה די מהר. (בבקשה אל תשנאו או תבקרו אותי על הסיפור שלי זה מגיע מיותר מידי משקעי עבר בעיקר ילדות קשה) כשנכנסתי להריון נתקפתי חרדה והבנתי שזהו..אין דרך חזרה. בהתחלה היה לי קשה בגלל בעיות עם הבעל ואחרי פיצוץ איתו החלטתי שאני אעשה הכל כדי להעביר את ההריון הזה בתחושות הכי טובות שאפשר וכך היה ופתאום כל כך התחברתי והרגשתי שהוא החבר הכי טוב שלי (העובר). שבועיים לפני המשוער ירדו המים ואחרי 12 שעות פגשתי אותו בפעם הראשונה ולא התחברתי אליו בכלל. אבל ידעתי עמוק בפנים שבעלי לא יהיה בבית כי הוא משרת בקבע ואני חייבת לעשות הכל כדי לטפל בילד הזה כמו שהייתי רוצה שיטפלו בי. איפשהו בברית פתאום השתחרר בי משהו ופתאום ראיתי אותו והתאהבתי וכאבתי את כאבו בו זמנית. ומאז הוא כל העולם שלי. הדבר הכי יקר לי בעולם כולו ויש לי המון מצפון על השבוע הראשון הזה אבל אני יכולה להגיד שטיפלתי בו בצורה הכי טובה שיש והענקתי לו את כל כולי והיחס והמחויבות שחשתי כלפי בני לא השתנה מהרגע שהוא נולד ועד היום. אני מאחלת לך שתהיה לך לידה קלה ובידיים מלאות כשיגיע הרגע. מותר להרגיש ולחשוש ולחשוב וזה הכי לגיטימי בעולם וזה גם בריא - זה מייצר לך שיח פנימי על עצמך וזה חשוב. החיים שלך ישתנו והכל עניין של תפיסה. למחשבות שלנו יש כוח עצום. אני האמנתי שהכל תלוי בי שאני אצליח להעניק לבן שלי את האהבה שאני לא קיבלתי מעולם. והיום אימא שלי מסתכלת עלי ואומרת שהאימא שהיא הייתה אז מקנא באימא שאני היום. את תהיי אימא מדהימה ובקרוב תפגשי את אהבת חייך והחיים יקבלו משמעות ❤️