היי אני 10 ימים אחרי לידה שניה והאמת שאני לא יכולה לסבול את בעלי הוא באמת אבא…

אבל תנסי להבין את בעלך. הוא לא גדל עם ההוקים שלך וכשהביא ילד לעולם חשב שיחלוק את הגידול איתך ולא איתם. את בזוגיות עם בעלך לא עם ההורים שלך, תתחילי לשנות את המחשבה שלך. כל אחד היה מתעצבן מזה שכל הזמן רוצים לבוא. תחשבי שחמותך הייתה באה אלייך הביתה כל יום... את בטח רואה פה מלא פוסטים כאלה בסגנון הזה כשזה הפוך. בעלך ציפה לגדל ילדים איתך לא עם המשפחה שלך. ואולי הוא מרגיש כם שהם לוקחים ממנו את האבהות שלו ואת החלק שלו בגידול.

הם באים פעם בשבוע כי הם גרים רחוק ומידי פעם הילד הולך לישון אצלהם זה גם בא על חשבון הזוגיות שלנו כי אף פעם לא הייתה לנו בייביסיטר לילד הוא פשוט לא משחרר מהילד

זה כאילו ממש הפוסטים פה רק הפוך.. באמת. לא ציינת גם בן כמה הגדול. אם מדובר בילד בן 6 בסדר... זה כבר גיל שאני מבינה אותך שמצופה ממנו כבר לשחרר אבל אם מדובר בבן שנתיים נגיד אז הגיוני שלא ירצה לשחרר. הבן שלי מגיל שנה וחצי היה ישן אחת לשבוע אצל חמותי מהרגע שנולדה לי הקטנה והיא הייתה אוספת מהגן וגם שמה אותו למחרת כשהיה ישן אצלה אז אני אולי לא דוגמה טובה לזה אבל יכולה לומר לך שאפילו שהסכמתי לזה כי הייתי ממש זקוקה לעזרה הזאת (בעלי היה חוזר ב8 בערב מהעבודה) סבלתי מזה מאוד. אלה לא ההורים שלו, תביני אותו. תהיי במקום של חמלה כלפיו. אני צבינה שאת מסתכלת עליו בעיניים של כפיות טובה ואולי גם ממקום של הוא לא רוצה אותי יותר ואת הזוגיות הזאת אבל זאת השיחה שלך איתו ולא השיחה של לא יכולה לסבול את בעלי, מבינה למה אני מתכוונת?

הילד בן 4..אני באמת מנסה להיות במקום של חמלה פשוט מרגיש לי שהוא ממש מזלזל במשפחה שלי ומדבר אליהם מגעיל וגורם להם לתחושה של דחייה

אולי הוא מוצף. תראי יש מצב שאני טועה והוא חרא של בנאדם חחח לא יודעת. אבל את מתארת מישהו שהוא אבא מעורב ואוהב את הילד והכל כז אני מניחה שזה בא מהמקום הזה. אני חושבת שתנהלו שיחה על איך זה מרגיש לך שהוא רחוק ממך, תציפי את זה מהמקום שלך הריגשי, לא ממקום של האשמה. תנסי באמת לשמוע מאיפה זה בא לו, אולי הוא חרדתי נורא כלפי הילד. בעלי גם כזה, הוא רודף אחריהם אפילו במגלשות ואני מתחרפנת מזה אבל בסוף הוא דואג וככה גדל. גם יש מצב שאם את אומרת שהוא בא מבית בדיוק הפוך אז אולי הוא רואה אהבה כמו שההורים שלו מראים ואם זה בתדירות גבוהה זה מרגיש לו חונק. מה שחשוב זה הפתיחות בזוגיות בסוף.. תדברי איתו בצורה כנה ולא מאשימה

כבר דיברנו על הנושא עשרות פעמיים גם עם הפסיכולוגית שמלווה אותנו וזה נושא שאין לו פתרון כי כמו שאמרתי אני נורא קשורה למשפחה שלי וקשה לי שהוא לא מכבד אותם והוא אבא מדהים ומעורב אבל לא חרדתי אם כבר אני החרדתית מבינינו

אם ככה נשאר לכם רק לקבל אחד את השניה כמו שהוא או לחשוב מה עושים עם זה הלאה ביחד