אני בחופשת לידה 3 חודשים אין לי עזרה מאף אחד רק מבעלי מהבוקר עד הלילה עם הילדה השבוע בראשון בעלי יצא עם חברים ואני הכי מפרגנת לו בעולם וגם אני יצא לי לצאת השבוע ערב עם חברה ביום חמישי האחרון.. בשני ורביעי הוא חוזר תמיד מאוחר בלית ברירה בשישי אמר שהוא רוצה ללכת לעבוד מה שלא קורה בדרך כלל וחזר ב16:00 אחר הצהריים ושבת? הוא ישן כל השבת אני הייתי כמעט כל השבוע עם הילדה שלנו וזה היה לי נורא נורא נורא קשה ונוסיף לזה שהייתי עם וירוס בראשון האחרון והוא יצא בכל זאת ונשארתי עם הבת שלנו כשאני לא בטוב.. היום הוא הודיע לי שהוא רוצה לצאת וממש התבאסתי אמרתי לו באמת שאין לי בעיה שתצא אבל אתה יודע כמה קשוח היה לי השבוע בקושי אכלתי בקושי ישנתי ( עד היום רק אני קמה בלילות) ואני ממש קורסת אחרי השבוע הזה תן לי לישון מוקדם מהרגיל היום.. הוא התעצבן ואמר לי את המשפט״ אני מרגיש קבור בבית אני מרגיש כלוא״ אני ובעלי הכי מכבדים אחד את השנייה בעולם ווואלה פעם ראשונה שהוא אמר לי משפט כזה קשה שאמרתי אוקיי אני משחררת באותם רגעים פשוט רציתי להגיד לו תיקח את הדברים שלך ותלך אם אתה מרגיש ככה לא בא לי שבעלי ירגיש שהוא כלוא וקבור משבוע אחד ספציפי שהיה לי ממש קשה ורציתי לישון מוקדם מוצאש. מאז שהבת שלנו נולדה הוא רק מחפש לצאת ולבלות …… פעם, לפני שהייתי בהריון הוא היה משלב אותי ואת החברים היום זה רק החברים שלו אני לא בטוחה שאני רוצה שהגבר שלי ירגיש ככה ואם בשבילו זה להרגיש כלוא וקבור מעדיפה באמת לפרק את הזוגיות הזו אולי יעשה לו טוב להרגיש ״חופשי״ על פעם אחת שאמרתי לו שהיה לי שבוע קשה .. יש מצב אני מגזימה? עם מה שאני חושבת?