בשני הלידות משכתי בבית,ברגע שהבנתי שזה צירים,שזה יגיע את תדעי אין אפשר לפספס,בשני הלידות משכתי בבית,ישבתי בסלון נשמתי,היתקלחתי,נישענתי עם הידיים על השיש ופשוט עשיתי מעגלים,כולם ישנו,ביגלל שבלידה הראשונה משכתי והגעתי בפתיחה 8 אמרתי שהפעם לא אקח סיכון ושארגיש בלב שאני ליקראת אני יצא,בלידה שנייה הייתה לי אחריות היה לי ילד בבית הייתי צריכה לידאוג שישמרו,שאמא שלי באה לישמור ביקשתי שתהיה בשקט ופשוט המשכתי לשבת באיפוק,נשמתי בין ציר לציר,הגעתי בפתיחה 5,ותוך שעה וקצת ילדתי,אין מה לרוץ תחכי בבית במיוחד בלידה ראשונה,אל תיכנסי להיסטרייה פשוט לינשום ולאט לאט שתרגישי שאת לא מסוגלת אבל באמת הגעת לסף תיצאי,בלידה השנייה יכולתי לימשוך עוד אבל פחדתי כבר ללדת בבית ידעתי שאני מיתקדמת מהר,יצאתי ב5 בבוקר ומשכתי צירים מ12 בלילה,ותאמת שבבוקר שקמתי אמרתי לבעלי היום אני יולדת ובאמת כך היה אל תמהרי לרוץ לבית חולים

כמו כאבי מחזור בגב התחתון.

לי זה היה כמו כאבי מחזור רק כואב פי כמה כאילו כאב שאי אפשר לשאת אז יותר מזה 🤣 אבל לא היה לי כאב בגב בכלל מניחה שכל אחת היא שונה

למיטב הבנתי, כל אחת חווה את זה קצת אחרת. אני יכולה לומר שבהריון הראשון חוויתי צירים (שלא הובילו ללידה) רק בצד שמאל ובאיזור הכליות (כמו כאבים של דלקת בשתן שהגיעה לכליות או אבנים בכליות) ובכלל לא ידעתי שזה צירים עד שהמוניטור הראה שזה אכן צירים. בהמשך גם חוויתי צירים בגב התחתון שהקרינו זרמים לאורך העמוד שדרה. אחרי זה כבר לקחתי אפידורל (למרות שזה עדיין היה נסבל לגמרי) אז לא יודעת להגיד לך חחחח