ילדתי לפני שנה, עליתי בהריון כמעט 30 קילו ועדיין לא חזרתי לעצמי. אני מרגישה שלבעלי קצת ירד ממני אחרי הלידה והוא לא נמשך אלי כמו פעם. אנחנו שוכבים פעם בשבוע ובכלל לא מעניין אותו שגם אני אגמור.. פעם זה היה שונה והיה חשוב לו לספק אותי ושאני יהנה גם.. בנוסף הוא התחיל לקלל במיטה וזה דברים שלא היו קודם לכן.. תמיד שהיינו שוכבים הוא היה עדין איתי וממש עושה איתי אהבה.. היום אני מרגישה כמו סתם סטוץ שלו וזה ממש מבאס אותי. מה עושים במצב כזה?

מישהי נתנה לתינוק שלה ? שבמסגרת ? אומרים מחזק מערכת חיסונית קסינציק של דר קיי אשמח לחוות דעתת

משתפת משהו שהיה היום שגרם להודות לאלוהים עוד יותר ולהעריך יותר את מה שיש לי אני וגיסתי עברנו טיפולים ביחד היא ידעה מה אני עוברת אבל לא סיפרה,מסתבר ששתינו היינו באותו מחזור הפריה אני נקלטתי ברוך השם אחרי שנה וחצי של נסיונות והיא לא הצליח לה מציינת שיש לי כבר ילדה בת 6 גם בטיפולים הגיעה אחרי שיצאה הנשמה. החודש הזה עברה עוד מחזור והפריה בעצם התכוננה והיום שאלתי לשלומה אם היא צריכה משהו כדי לעזור לה אז אמרה לי שלא הגיעה בכלל לשלב של החזרה כי העוברים לא שרדו אני קיבלתי את זה קשה כי אני יודעת מה הכאב הזה למרות שאף פעם לא היה מצב שלא החזירו לי אבל היה נשאר מ 20-24 ביציות 1-2 מעוברות ולא באיכות. המצב שלהם יותר גרוע אחרי שקראתי את ההודעה שלה התפרקתי כאב לי הלב עליה היא צעירה וסיפרתי לבעלי והתחלתי לבכות. אני כל יום מודה לאלוהים על הזכות הזו שנתן לי להיות אמא למרות שהסיכויים קטנים אבל אין דבר שהוא לא יכול לעשות. התברכתי פעמיים גם עכשיו בהריון הזה אני אוטומט מתחילה חודש שביעי וכל יום מתפללת בשבילה. משתפת כדי שבאמת תעריכו את מה שיש זה לא מובן מאליו.

רוצה להתגרש כי אני לא רוצה את בעלי לא אוהבת אותו, לא נמשכת אליו, מתביישת בו ורע לי איתו לפני שתגידו לי כמה אני אישה נוראית לפני 8 שנים נתתי צ'אנס לגבר מבוגר ממני, לא יפה בכלל ולא "חלומה של כל אישה" כי הייתי בטוחה שהוא יתנהג אלי מושלם ויעשה ממני נסיכה ואני הייתי ילדה בת 20 מבית שבור שגרה לבד וחולמת על משפחה בזמנו באמת הוא נתן לי כל מה שהייתי צריכה השנים עברו ואני כבר לא אותה ילדה שבורה שצריכה הגנה והוא... כבר לא הגבר המגן שנותן ביטחון במהלך השנים קילל אותי לא מעט בזמן ריבים, דיבר ממש לא יפה אלי, לוקח אותי כמובן מאליו, הפסיק לחלוטין להשקיע בי ובמערכת יחסים שלנו וגם בעצמו ובמראה שלו מרגישה שהוא רימה אותי ואני הייתי טיפשה והתחתנתי מהר כי הייתי צריכה משפחה והיום יש לנו ילד שהוא כל עולמי ואני מפחדת להתגרש ושהילד שלי יהיה כמוני, ילד למשפחה שבורה אני מנסה לעשות מאמץ ולהביא איתו ילד נוסף כדי שהגדול לא יהיה לבד ואז נתגרש אבל מי ייקח גרושה בת 30 עם שני ילדים? אני מיואשת תודה על המקום לפרוק

צריכה קצת לפרוק.. אנחנו יחד כמעט 7 שנים. אני בהריון מתקדם. הוא כל מה שרציתי לעצמי, כל מה שייחלתי וקיוותי לו. אני נותת מעצמי הכל למענו ולמען הזוגיות שלנו. מאז ומתמיד הוא התקשה בלהביע רגש..אך מאוד התאמץ. ותמיד ידעתי לקבל ולהכיל את זה, אך לאחרונה זה החמיר..ואני מרגישה שהוא ממש מנותק ממני רגשית... או שאני מרגישה ככה כי אני הורמונלית לא יודעת 🫣 העניין הוא שהוא קצת מפלרטט עם מישהי לאחרונה, הוא מודה בזה, ויודע שאני יודעת. הוא אומר שזה לפעמים רק כדי לעצבן אותי, ורק כדי להכניס קצת עניין לחיים, ולא יקרה שום דבר מעבר. אני פגועה מזה נורא, ואנחנו מדברים על הנושא דיי בפתיחות.. אך את ההודעות עם אותה בחורה הוא מסתיר "שלא אעשה סצנות מיותרות.. כי זה סתם". אותה בחורה לפעמים זורמת איתו קצת בשיח פלרטטני ולפעמים חותכת. היא יודעת שהוא נשוי, ויודעת שהוא מצפה לילד. אני באמת לא יודעת כבר מה לעשות. אני רוצה להאמין לו שלא יקרה כלום, ושזה סתם. אני מוצאת את עצמי מעורערת, חסרת ביטחון, מרגישה לא מושכת ולא אהובה. אני בוכה בכל רגע שיש לי לבד עם עצמי. ולובשת חיוך ומסכות בסביבתו ובסביבת אחרים. כל כך חשבתי שההריון הזה שחיכיתי לו יהיה תקופה שמחה ומאושרת. ואני פתאום פשוט לא יודעת אם אני רוצה ומוכנה לגדל ילד כשאני במצב כזה. מרגישה בדיכאון נוראי ומפחדת שזה יחמיר לאחר הלידה, ולא אהיה פנויה רגשית לטיפול בילד. שהוא התגשמות החלום הכי גדול שלי, הציפייה הכי גדולה שהייתה לי בחיים היא לילד, ולמשפחה קטנה ומאושרת משלי.

אני שבוע 6 ומניקה פתאום נהיה לי הרבה חלב מה זהה קרה למישהי