אני ניסיתי בערך שנה, הייתה לי בעיה הורמונלית של בלוטות התריס. אחרי שהתאזנו הייתי יותר במעקב אחרי ביוץ והכל. הרגיש לי שזה לא עשה לי טוב, גם לבעלי לא. הפך את היחסים שלנו לאחרים קצת. הכניס אותי ללחץ, אם לא היה ביוץ, או שהוא היה מוקדם יותר כשהייתי אסורה. אני הפסקתי לעקוב אחרי הדברים, המשכתי להגיד לעצמי בעיתו ובזמנו, בשמחה אהבה ובריאות. וזה הגיע כמה חודשים לאחר מכן. זה היה לי נורא קשה, התחתנתי כמה חודשים לפני חברות שלי. והן היו כבר בחודש רביעי חמישי ואני עוד לא נקלטתי. השתדלתי לשמוח עבורן, ולהאמין שאני אקבל את שלי בזמן הנכון.

להגיד שהכל משמיים, ובהשגחה פרטית. זה עוזר, נקלט לאט לאט

האמת שכלום לא עזר לי להרגע..זה שאמרו לי להרגע רק עיצבן אותי..איך אפשר להרגע כשאת כל כך רוצה משהו הריון ראשון אחרי הפלה היה אחרי שמונה חודשים לקחתי את הטיפות של מירי לב חליתי בקורונה בקושי שהייתי עם בעלי אמרתי לעצמי אין סיכוי החודש והאין סיכוי שחשבתי חוגג שלוש בקרוב

עזר לי להירגע כשהפסקתי לנסות להירגע ולהקשיב לכל העולם שאומר ״לשחרר״. מבחינתי אי אפשר לשחרר משהו שכל כך רוצים באותו הרגע, אז ישבתי עם מקלוני ביוץ עקבתי אחרי הביוץ עשיתי הכל מאוד טכני אבל בלב שלם שזה מה שעושה לי טוב, ונקלטתי ברוך השם. אגב זה היה לי בהריון השני, בראשון נקלטתי בירח דבש מבלי שתכננתי, פשוט זרמתי. אני חושבת שהסוד הוא פשוט להיות שלמה עם מה שאת עושה וזה נקרא להיות ״רגועה״ באמת, בין אם זה לעקוב וללכת לבדיקות ובין אם זה לא לעקוב ולשחרר בדרך כלשהי🤷🏼‍♀️