יש לי אמא ממש קשה. כל החיים היה קשה לגדול איתה, הבעיה שזה לא נפסק עד היום. היא לא עוזרת לי בכלום, וכן היא לא חייבת אבל לא נעים לחיות בעולם בידיעה שאמא לא תעזור לך אם תצטרכי אותה. אני מגדלת שני ילדים עם בעלי עובדת משרה מלאה. אמא שלי רואה אותנו פעם בחודש לכמה שעות יום שישי, מעקמת פרצוף כשאנחנו באים ולא עושים כלים וכאלה אבל באמת שזה הזמן היחיד שאני עוד יכולה רגע לנוח מהחיים. היא אף פעם לא הייתה אוזן קשת, ויותר מזה הייתה מעמסה רגשית עבורי, תמיד היה לה מה לומר לא טוב בי, והיום כשגדלתי יש לה גם ביקורת על אזה אמא אני. כילדתי זה היה ביקורים של כמה שעות והיא הולכת הביתה , הרגשתי תמיד כמו אטרקציה בשבילה. כל כך קשוח רק עצם המחשבה שזה מה שיש וזאת אמא שלי. מרגישה גם שכל המשפחה מפוררת בגלל זה, כי היא רבה עם כל הבנות שלה. אף אחת לא מסתדרת איתה וכל אחת ברחה לפינה אחרת בעולם, אז מרגישה שגם פספסתי אחיות.. פרקתי