בחיים לא הרמתי יד על הבת שלי וגם לא ירים בהמשך אני ממש נגד זה

אני יכולה לשתף מהמקום האישי שלי שחוויתי אלימות על מנת ״לחנך״ מגיל קטן ואיכשהו עד גיל 16. הייתי ילדה שמחה ולא שהייתי ילדה מוכה מדי אבל אם הייתי בטעות מעירה את אבא שלי מהשנץ בשישי כששיחקתי עם אחים שלי או עושה משהו שהוא לא אהב זה היה מכות מכות ואני רואה השפעה של הדברים האלה עלי עד היום והבטחתיי לעצמי וגם אמרתי לבעלי שבעז״ה כשיוולדו לנו ילדים אין סיכוייי שאתן להם אפילו מכה קטנה.. זה כל כך לא טוב ואגב הוא היה מרביץ לי ואחר כך הייתי מרביצה (וחוטפת) בבית ספר וגם לאחותי הקטנה כל הזמן הייתי מרביצה בלי סיבה וזה כנראה היה על מנת לפרוק את התסכול על מישהו יותר חלש בקיצור לא לעשות את זה לילדים שלכם

ממש לא בעד להרים יד כדי לחנך ילד.. ההפך אני חושבת שילדים זוכרים הכל ובעתיד ייזכרו לך את זה לנצח.. יש המון דרכים להתמודד תלוי בסיטואציה עצמה..

לכולם ברור שלא מדובר על לפרק את הילד במכות פשוט הרבה מאוד לא רואות את זה כ״שיטת חינוך״ ואני ממש לא בעד להסתכל על זה כדרך לחנך