אני בחודש חמישי והדבר היחיד שבאלי לעשות כל פעם שהערב מתקרב זה לבכות!!! ואין לי על מה באמת שיש לי את הבעל הכי מושלם שיש🪬🪬 שתומך בי כל כך אני פשוט לא מרגישה אישה מתחילת ההריון התחתנו לפני שבעה חודשים ודקה אחרי החתונה נכנסתי להריון ואני הכי סבבה עם זה אני פשוט מושבתת!! אין בישולים אין כביסות ורק השבוע התחלתי לעבוד ואני מרגישה רע מול עצמי!! שלא נדבר על תסמינים שיש לי אותם בכמויותתת בחילות הקאות כמו מטורפת.. כל הכדורים האפשריים אני לוקחת ועדיין.. ברוך השם שזה מסיבות טובות אבל זה כל כך קשהה אני מרגישה שאני מכבידה על בעלי אגב למרות שהוא אומר לי לא להגיד את זה ושהוא פה בשבילי להכל והוא לא רק אומר אלא גם מיישם.. ויש לי הורים נדירים שרק עוזרים לי כל היום!!! ועדין באלי לבכות!! וכל ערב אותה הרגשה פשוט באסה😭😭😭 אני כבר לא יודעת מה לעשות.. רק באלי לחזור לעצמי של הלפנייי אני כבר לא זוכרת איך זה לקום בבוקר בלי הרגשה רעה לחזור מהעבודה לבשל לנקותתת הצילווו מה זה מתי זה יחזור אליייי ולפני ההריון הייתי הכי איזה בישלתי ניקיתי יצאנו מלאאא והיום? תחפשו אותי.. קיצור באמת שרציתי לפרוק ומי שקראה עד לכאן אוהבת אותה❤️❤️

די זה כזה מעצבן ולא פייר אמרתי לבעלי מאה פעם על הסקירה מערכות מאוחרת שיפנה את הבוקר בשביל זה כמו שאני פיניתי את העבודה והזכרתי לו כל שבוע מחדש כבר חודשיים. זה ביום ראשון אמרתי לו פעמיים רק השבוע! עכשיו הוא אומר לו יו אני קבעתי ראיונות עבודה אני לא יכול מה אני קשור מה את צריכה אותי שם אני לא יכול להזיז אותם מילא זה היה הריון ראשון (גם בראשון הוא לא היה) ואני אומרת לו אני הרבה יותר חשובה מהעבודה מצידי תזיז אותם לא יודעת לאן ההרגשה שלי היא מה שחשוב כאן ואני רוצה שתהיה שם איתי אני לא מריכה הסברים. הוא אומר לי ״נראה ״ זה מרתיייח אותי המחשבה שמהריון להריון נהיה פחות חשוב לחוות איתי דברים וזה לא פייר! לא חושבת שטני אמורה לוותר על זה. נכון?