פורקת פה כי זה עדיף ככה אף אחד לא יפגע🤷‍♀️ ילד בן שנתיים ו9 חודשים בבית + חודש 8 להריון , הריון בסיכון גבוה עם כאבים/צירונים בלי סוף כבר יומיים ובכל זאת אירחתי בחג הזה את שני הצדדים 14 איש אצלי בסלון ובאהבה באמת שאני אוהבת לארח מהלב שלי . אבל ויש אבל ציפיתי מאמא שלי (גם אמרתי לה כל השבועיים האחרונים מראש) שהיא רואה אותי ככה כאובה שתקום תושיט יד לעזרה אם זה להגיש אם זה לפנות אפילו סתם לשאול אותי אם אני רוצה שהיא תחליף אותי ביבוש כלים או בזריקת הזבל אבל לא הפאלפון והמשחקים שלה היו יותר חשובים לה זה ממש מכעיס אותי אני באמת איבדתי כל חשק לארח אותם אצלי ואני שונאת את עצמי שאני בכלל אומרת את זה אבל אני מרגישה מנוצלת כאילו הבית שלי זה בית הארחה באים אוכלים והולכים . גם שאני מבקשתשיגיעו יותר מוקדם אם נגיד אוכלים ב19:00-20:00 אז שיבואו ב16:30 שיהנו קצת עם הילד כי בכל הוא מחכה שהם יגיעו והוא עולה לישון ב19:00 לא משנה חג או שישי הוא לא משנה שיגרת יום/לילה שלו. והם באים לי 20 דק לפני שאוכלים וישר יאללה אנחנו רעבים מה יש לאכול כאילו זה לא יודעת מה (זה משפט של בעלה בדרך כלל) ודיי לא מתאים לא רוצה בא לי שהם יבואו ויתנו יד ולא רק הצד של בעלי כל הזמן שבאמת לא זזים מפה עד שהבית לא נקי והכל במקום ובאמת באמת עוזרים לי גם בבישולים וגם עם הילד הגדול מעסיקים אותו קצת . לא יודעת אם זה נקרא לקנא אבל וואלה בא לי להרגיש אחרת . בא לי להרגיש שהצד שלי מעריך את זה. תודה למי שקראה עד פה וסליחה הייתי חייבת לפרוק (בעלי כבר לא יודע מה להגיד לי כדי לנחם אותי בסיטואציה אז הוא רק מקשיב ומחבק)