.

אני מצטערת אבל זה שאומר שתלכו לשירותים לא אומר שהוא מוכן לגמילה. גם אצלי כבר הרבה מאוד זמן יודע טוב מאוד את הקונספט של פיפי וקקי בשירותים, אבל אנחנו התחלנו גמילה כשראינו שהילד מבקש ללכת לשירותים, גם כשיש חיתול, ובאמת עושה בשירותים. כלומר מתקיים איזשהו מנגנון התאפקות, מנגנון שמבין את הקונספט. ברור שהילד מתוסכל. כל היום אתם רק דביב פיפי וקקי. ואומרים לו מתי ללכת לשירותים ומתי לא. מתוסכלים ועצבניים… זה לא עובד ככה. כשתפסיקו לעשות מזה אישיו, ולהגיד לו רק פעם אחת, בלי להציק לו, שאם יש לו פיפי שיגיד לכם, אולי הוא יצליח. מסכן הילד, באמת. זה לא הדרך לגמול. הדרך לגמול זה להבין שזה חלק מזה. כשהם עושים על עצמם, גם אם זה 100 פעמים ביום, אז מחזקים אותם ואומרים להם ״לא נורא, אני בטוחה שפעם הבאה תצליח יותר!״… הפכתם את זה לאישיו, ולכן גם הוא. זה סתם מלחיץ אותו ומרגיש שמאכזב אתכם.

.

ילד שמוכן לגמילה זה ילד שיודע להתאפק ילד שמוריד את הטיטול אחרי שעושה כי זה מפריע לו ואו מנסה להוריד לפני וזה ילד שרוצה ללכת לשירותים/סיר ובאמת מוכן לשבת ולעשות הבת שלי הראתה סימנים בגיל שנתיים וזה לא היה באמת מוכנות לגמילה ולא גמלתי היום היא בת שלוש והיא ממש לא מוכנה והיא תמיד באמת איתי לשירותים ויודעת שצריך לעשות בשירותים אבל שכלית היא לא שם ואני לא מנסה בכוח ילד שמוכן לגמילה אמיתית נגמל ביומיים ולא צריך את כל המלחמות האלה ברור שיהיו פספוסים אבל מדי פעם ולא כל הזמן עד שאני לא יודעת בוודאות שהילדה שלי מוכנה ב100 אחוז אני לא מתחילה איתה שום תהליך