אשמח להתייעצות לבנות שהגיעו חרמות חלב גדולות שהילד לא צרך, איך הצלחתם להוריד כמויות? יועצת הנקה המליצה לי ובעקבות כך התחילו כאבים בשדיים ועכשיו חזרתי לשאוב כמו לפני והכמויות עלו (אציו רק שואבת כי הילד בפגיה)
💬2 תגובות

תגובות (2)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 באפריל 2025 בשעה 04:27
כשאת שואבת, תשאבי רק עד שאת מרגישה הקלה ולא עד לריקון השד. השדיים לא מייצרים עוד חלב כשיש חלב בשד, אז אם התינוק לא מרוקן לאט לאט הכמויות יירדו
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 באפריל 2025 בשעה 05:30
תתיעצי עם יועצת הנקה. הכיוון הוא להוריד הנקות/שאיבות כדי שהגוף ייצר פחות. אבל אם את סובלת אולי צריך לעשות את זה יותר לאט

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

קרה למישהי גם ? הבן שלי בן 9 חןדשים היה אוכל נוטרילון רגיל מגיל לידה , 3 חודשים של גזים ( נורמטיבי ) בגיל חצי שנה חזרו הגזים ושיעול טורדני לא ידעתי אם קשור לאוכל או מחלה כלשהי אבל החלטתי להחליף ללא לגקטוז כי לא היה סוג צימחי . 4 חודשים שהוא אוכל ללא לקטוז אין שיעול אחרי אוכל מסיים בקבוקים . התייעצתי עם טבע אחראית על הסוג מזון נוטרילון ואמרה לי שאם הוא אוכל מעדנים גבינות ואין לו גזים או שיעול אז אין מה להימנע מלהביא אוכל רגיל . מציינת כי רציתי לנסות לעבור כי חבילה של ללא לקטוז עולה 42 שקל זאת קופסא קטנה 400 גרם להבדיל קופסא של 900 גרם שעולה 47 שקל . לכן השיקול הוא גם די כלכלי אבל ברגע שאמרו לי שאין שום דבר שונה מאשר ה לקטוז חזרתי לאוכל הנל , וכל היום הוא ממש ממש השתעל ( הוא חולה בנוסף לכל ) וגם היו לו קצת פלןצים . האם קרה למישהי עם סוג האוכל הזה ?! מה גם שאמרה לי מטבע שלפחות שבועים עד שהקיבה מתרגלת לאוכל חדש . עזרה בבקשה ❤️
💬0 תגובות
אני בת 35, אמא לשתי בנות קטנות. לאחר חופשת הלידה חזרתי לעבודה, ובשבוע שעבר הייתה ביני לבין בעלי מריבה קשה מאוד. הכול התחיל מלילה מתיש עם בתי הגדולה, שבכתה שעות ארוכות ללא הפסקה. לאחר האזעקה ניסיתי להרגיע אותה בכל דרך אפשרית – סיפור, אוכל, טלוויזיה – ושום דבר לא עזר. בשעות הבוקר ביקשתי מבעלי להתחלף איתי, כי כבר הייתי מותשת. הוא קם, אבל במקום לתמוך בי ביקר אותי על כך שהוצאתי אותה מהמיטה. אחר כך אמר שהוא קבע עם חבר לריצה, והשאיר אותי שוב לבד להתמודד. בסופו של דבר הילדה נרדמה, וגם אני. בבוקר הוא רצה לקחת אותה להוריו, ואני הרגשתי צורך להיות איתה אחרי הלילה הזה, והבטחתי לעצמי לבלות איתה יום מיוחד. מכאן התפתח ויכוח נוסף – שבמהלכו הוא הטיח בי דברים קשים מאוד: קללות על המשפחה שלי, הערות פוגעניות על הגוף שלי ועל האימהות שלי, איומים שאצטרך להסתדר לבד עם הילדות, ושהרכב (שרשום על שמו) לא יהיה נגיש לי ושאשתמש בתחבורה ציבורית. אנחנו נמצאים בטיפול זוגי, אבל לצערי המצב לא משתנה, והמריבות חוזרות ונשנות. אחרי המריבה הקודמת הבטחנו אחד לשנייה שלא נגיע שוב לאותן השפלות – ובכל זאת זה קרה שוב, כאילו לא דיברנו כלל. גם לגבי החג – הוא הודיע לי שאצטרך ללכת לבד לבית הורי. אני מרגישה מושפלת, כבולה וחסרת כבוד בתוך הבית שלי. אני לא רוצה לחיות ככה. אני לא התחתנתי כדי לספוג קללות, השפלות ושלילת חופש. אני מבינה שהגיע הזמן להתחיל תהליך של גירושין.
💬3 תגובות