הייתי עכשיוןּ באירוע ובכל מקום עישנו היה מפוצץת אנשים גם בפנים מלא מחא עישנוו…

מחר אולטראסאונד ראשון!!! (שבוע 6+2) לחץ והתרגשות בו זמנית מי איתי???

למה שרק אני אהנה מחמותי?? גם לכן מגיע! אז ככה – אני בהריון, שבוע 21 מחר, אבל מי סופר… הבן בן 3 שלי חטף וירוס של הישמור, מיום חמישי. מעוך במיטה, לא רוצה לאכול, כל היום זה מסע שכנועים שיכניס משהו לפה. ואיך לא – אנוכי נדבקת יופי יופי: כאבי ראש, צמרמורות, גודש באף ברמה קיצונית, וכמובן שלא יכולה לקחת כלום חוץ מאקמול (שגם לא עוזר, אז מוותרת עליו). וכל זה – ואני צריכה גם לעבוד, כי אני עצמאית שלא יכולה לדחות לקוחות (כי אין לי לאןןן! ברוך ה'). בקיצור, אחרי יומיים כאלה של שפעת לא קלה + טיפול בילד + עבודה + תחזוקה של הבית שיראה נורמלי ויהיה מה ללבוש ומה לאכול – חמותי, שתהיה בריאה, באה לבקר את הילד כי שמעה שהוא חולה. *דפיקה בדלת*, אני פותחת – והמשפט הראשון: *"שלוווום! איפה הוא? איפה הוא?"* וישר כמובן הולכת אליו. (לא הסתכלה עליי בכלל – אבל בסדר, לא חדש.) מחבקת, מנשקת, משחקת איתו – הכול טוב ויפה. טוב, נגיע לנקודה... מתקשרת לבעלי – השעה 19:00: *"איפה אתה?"* – "אני עדיין בעבודה, עוד מעט יוצא." משמע – לא יגיע לפני 19:40. שואלת אותי חמותי המהממת: *"איפה הוא?"* אומרת לה: *"הוא עדיין בעבודה, עוד לא יצא..."* והנה – משפט המחץ: *"אויש, עובד כל כך קשה הבן שלי, מהבוקר עד הערב… מסכן שלי. הכנת לו לאכול?"* אפשר להגיד שבנקודה הזאת – הבראתי ופתחתי מבערים. אבל בוא נשמע אתכן – איזה יצירתיות אתן? מה הייתן עונות?? (בכל זאת, אני מאמינה שיצא לי עוד לפגוש אותה ולשמוע את דברי החוכמה שלה עוד…)