הייתם ביחד לפני הבדיקה של ה6 שבועות? איזה אמצעי מניעה לוקחים? אני מניקה, אבל לא…

אני רוצה הריון כלכך, הריון שני שאני מחכה לו כבר שנה הריון שני שאני כמהה לו ההריון הראשון בא בקלות, עכשיו אני לא יודעת למה לוקח זמן אבל יודעת שהכל ממנו והכל שלו ושזה יגיע בסוף אבל קשה לי, בא לי לפרוק שאני רואה בנות שנקלטות מהר להריון שני ואני אומרת מה דפוק בי? ואני חלילה לא מקנאה🧿 כל הריון זה נס!!!!!!! ואי אפשר לדעת מה כל אחת עוברת אבל קשה לי כלכך ואז אני מרימה את הראש ומתחזקת כי אני יודעת שבסוף זה יגיע הרופא נשים אמר שהכל תקין אצלי, בדצמבר נקלטתי להריון אבל הוא היה כימי. אז הרופא אמר לי זה סימן טוב מישהי שהיתה במצב שלי?

אני ובעלי תמיד בחילוקי דעות על היכולת. של אמא שלו לשמור על הילדים. אני ממש לא מצפה ממנה למשהוא מבחינתי שלא תשמור בכלל פשוט מרגישה שיש לי פרטנר שלא מבין את הבעיה. היא אישה מבוגרת בת 70 תכף, הוא מצפה שהיא תשמור על הקטנה שלנו תינוקת בת שנה תכף. בנייני יש לה אוטיזם בתפקוד גבוה היא פשוט לא מאובחנת. היא לא מבינה סיטואציות, היא לא מפעילה את הראש מלא פעמים ולא מפגינה אהבה. אני לא רוצה שהבת שלי תהיה איתה אני מוכנה רק עם עוד משהוא שאני סומכת עליו נמצא איתם. הבעיה מתחילה שבעלי חושב שהכל טוב ומבחינתו שתשמור עליה לבד. במקום שאני ובעלי נמצא פתרונות הוא זורק את זה עליה כשר י מסבירה לו שמבחינתי היא לא אופציה. מה הייתן עושות? זה מגיע למצב שזה כבר ממש לא שווה השווה אני והוא עם הילדים וכל פעם שהיא יכולה אז אני צריכה להתיישר ולהגיד אמן. ואני ממש לא רגוע כשהיא שומרת לי על הילדה , אני כבר פוגעת בנוכחות שלי בעבודה. מה לעשות?

שבוע 36 מרגישה שאני מתפוצצת מרוב עצבים הכל מעצבן אותי כולם מעצבנים אותי אני לא יכולה כבר להכיל את הרגשות של עצמי בוכה בחוסר שליטה מה יהיה איך משתחררים מזה מאוכזבת מחמותי שניסיתי לפרוק לה את הפחדים שלי מהלידה והיא מרוכזת רק בעצמה ומזלזלת קשה לי עם הטנטרומים של הגדולה שלי ואני לבד כי איתה בעלי בעבודה עד מאוחר חוזר כשהיא כבר ישנה בא לי פשוט לזחול למיטה ולבכות ואין אפשרות כזו חייבת להמשיך לתפקד אוף פשוט אוף

שבוע אחרי החזרה לא התאפקתי ועשיתי בדיקה הגיוני שיצא חיובי?