אוף בנות אני שבוע 6+3 אני כל יום מרגישה חולשה אבל היום משהונקיצוני ברמה שהגעתי…

אוף בנות אני שבוע 6+3 אני כל יום מרגישה חולשה אבל היום משהונקיצוני ברמה שהגעתי ב1 הבייצה ולא הפסקתי לישון ולאכול. בשעה וחצי האחרונות הרגשתי זוועה גם יובש בפה לא מוסבר. ואז עכשיו קמתי וממש הקאתי את חיי. זה קצת הקל עלי אבל כל הגוף שלי רעד והתאמץ ברמה שראיתי נקודות לבנות כאלה קטנות שחלפו תוך שניה . אני מפחדת שפגעתי בעובר. אתן חושבןת שהוא בסדר?
💬7 תגובות

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באפריל 2025 בשעה 15:36
כן, אל תדאגי. ההקאות זה בגלל ההורמונים ואמור לעבור בסוף הטרימסטר הראשון. לחלק מהנשים יש את זה ובד"כ יש לזה גם מרכיב גנטי (יעני הגיוני שלאמא שלך, סבתא שלך, אחיות, דודות וכו גם היה ככה). זה בסדר, ונורמלי, וגם אני איתך /: עוזר להקפיד שהבטן לא תהיה ריקה, כי אז ההקאות יותר גרועות, לשתות הרבה, לאכול קרח ולא להלחץ מזה. תדמייני ההקאות אומרות שהבטא שלך עולה וזה אומר שהעובר מתפתח (:
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באפריל 2025 בשעה 15:43
תודה רבה . אני כלכך מפחדת אני חושבת מלא מחשבות לא טובות מנסה שלא כמובן. ומתפללת מלא. אבל אני בחורה עם עודף משקל וכלכך חיכיתי להריון הזה שלפניו היה כימי . אמן אמן והכל יתפתח כמן שצריך תודה על התגובה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באפריל 2025 בשעה 15:58
יש מצב לסכרת הריון. תעשי בדיקות דם כולל סוכר בדם.. ויש גם בדיקה שנקראת A1C תבקשי אותה גם בהפניה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באפריל 2025 בשעה 16:01
בדר"כ בעודף משקל (גם אצלי) ומעל גיל 30 ויובש בפה זה אחד הסימנים לפעמים.. בסכרת הרמת סוכר גבוה בדם גם בצום.. אבל העייפות חולשה ובחילות זה נורמלי לתחילת הריון

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

אני שבוע 34 ומתחילות מחשבות על הלידה. באלי קצת לשתף ולשמוע מה אתן חושבות. יש לזה 2 חלקים- חלק ראשון זה חששות סביב הלידה עצמה, אני מאמינה באמונה שלימה שה' איתי ואתן לי כוחות מעל הטבע בלידה בעז"ה מקווה מאוד ללדת בלי אפידורל ולידה טבעית, כמובן אין לדעת אבל זאת השאיפה. אני כן חוששת מהכאבים, מהצירים, מהדם ומהמחטים ואיייי יש לי פוביה ממחטים אני לא מסוגלת שיש לי את הדבר הזה של העירוי!!! אני ממש רוצה לעשות איזשהו הכנה רוחנית להתחבר יותר לעצמי ולנסות לקחת את הכאב למרום חיובי להבין שזה עובר ולא להלחץ מהכאב... החלק השני זה אחרי הלידה וזה בעיקר סביב העניין שאני מאוד מאוד דאגנית, לא רוצה להשתמש במילה חרדתית חחח כי זה נראה לי שונה, אני פשוט יודעת איך אני על אחיינים שלי איזה מחשבות רצות לי בראש ואני מנסה לחשוב:על הילדה שלי:בעז"ה ואני חוששת שמרוב שאני דואגת אני לא יאפשר לה הרבה דברים, כיאלו אני מפחדת שאמא שלי הולכת עם אחיינים שלי למכולת כי אני חושבת על הכביש. אז מה יהיה עם הילדה שלי? חחח אני לא אתן אותה לאך אחד??? אבא שלה (בעלי היקר) מאוד הרפתקן וסתם נגיד היינו בים אמרתי לעצמי ואי היא תהיה נגיד בת 3 4 אני לא אתן חו להכנס איתה לים כי אני לא סומכת! לא כי אני לא סומכת עליו חחח אני לא סומכת על הים. אני מפחדת. מצד שני אני ממש מאמינה באמונה שלימה שהכל מאת ה'. קיצור אני מוזרה או שגם לכן יש את החששות האלה? דבר נוסף שמתקשר לזה... תינוקי קטן זה דבר כל כך רגיש ואני יודעת שכשיבואו המשפחות, ההורים שלי ההורים של בעלי אחים אחיות יהיה לי ממש קשה שירצו להחזיק אותה, שינשקו אותה ואני ממש יחשוש מחיידקים, אני כן בראש שלי רוצה להגיד לא לנשק בגיל קטן אבל ממש מתביישת מה גם שאני כן מנשקת את אחיינים שלי גם כשקטנים אז מה ההבדל? וגם נגיד כן חושבת שמי שבא להרים לתת לו אלכוגל לבקש לשטוף ידיים... בחודש הראשון בעיקר... אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה כי אני לא רוצה לצאת מוזרה וכיאלו אני רוצה להיות משוחררת ולהיות באמונה. וגם זה הכי לא מתאים לי בעולם להיות מאלה שיגידו לא ככה ולא ככה ולשטוף ידיים וכאלה כי אני בדרך כלל ממש משחררת ופתאום צצו לי כל הדאגות והחששות... גם אני חוששת שבעלי כזה לא יהיה מרוצה מזה וירצה שאני אשחרר ויתבאס או יתבייש אם אגיד למשפחה שלו שישטפו ידיים או דברים כאלה... קיצור מה עושים??? זה נראה לי רק לשחרר ולהיות באמונה... תודה למי שקראההה הייתי חייבת לפרוק
💬13 תגובות