רוצה לפרסם את הנס הפרטי שלי. שבוע 40 עם סכרת אושפזתי להתחלת זירוז לידה עם בלון שלקח לו זמן לצאת ומים שהבקיעו לי, 24 שעות בחדר לידה עם פתיחה של 3 שלא מתקדמת. פתאום החום עולה לי, חשד לזיהום הרופא אומר לי אין ברירה אנחנו נצטרך ללכת על ניתוח כי זה מסוכן לך ולעובר. אין אפשרות לתת פיטוצין לזירוז נוסף כי אני אחרי קיסרי. ואני עם אפידורל מפתיחה 2.5 בוכה את נשמתי כי אני מבינה שכל מה שעברתי כדי ללדת רגיל ובסוף זה הולך לניתוח. מתפללת לה' ואומרת לו ה' אתה כל יכול תעשה לי נס שהכול יתהפך לטובה ושתהיי פתיחה ואלד רגיל. מתחננת לוקחת על עצמי 40 יום מזמור לתודה. וסיפורי ישועות. להתלבש במקלחת ורק מבקשת אבא תעשה לי נס. הרופאים בנתיים בהחלפת משמרת ואני ממשיכה להתחנן ולבקש מה' נס. נרדמת בנתיים. ואז המיילדת מגיעה לבדוק פתיחה בפעם האחרונה והנס קורה היא מעירה אותי ואומרת לי קומי יש לך פתיחה 9 ואני מתוך שינה מטושטשת לא מבינה מה אני שומעת אומרת לה את בטוחה? איך זה הגיוני ברגע אחד פתיחה 9 שאני יממה שוכבת עם פתיחה 3? מהר מכינים הכול ללידה רגילה ואני יולדת ברוך ה' רגיל. כשהוא יוצא חבל הטבור כרוך סביב צווארו ויש קשר בשיליה והיא אומרת לי את מבינה כמה ניסים ה' עשה איתך ואני לא מעכלת מרגישה שהגוף קורס מאבדת הרבה דם. מקבלת 2 מנות דם ואנטיביוטיקה בגלל היפרדות שיליה ומה לא. והיום אני שבוע אחרי בריאה ושלמה בבית שלי עם התינוק שלי. ואמונה אחת שה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב. הקב"ה לא עזב אותי לרגע. שמר עליי והיה איתי בכל רגע ורגע. ולי נשאר רק להודות ולהלל את שמו שריחם עליי ובחסדיו המרובים נתן לי לעבור את החוויה הזו שאני והתינוק שלי בריאים ושלמים. אין עוד מלבדו🙏🏽 אין דבר שהקב"ה לא יכול. רק לבקש ולהתפלל כי יש לנו אבא רחום וחנון.