היי, יש לי כמה שאלות לגבי האולטרסאונד הביתי של כללית מי שתוכל לענות לי אני…

השקעתי בתגובה להריונית ואמא לילד בן 3 ואז הנושא נמחק🤦 מפרסמת בכל זאת, אולי אמא אנונימית תראה: אני גם הכנסתי ילד עכשיו בפעם הראשונה. אספתי אותו ב12 אתמול והיום למרות שהמסגרת מתנהלת כבר עד סוף היום. היום בסך הכל היום הרביעי, והוא לא יודע מה זה להיפרד ממך, זה הכי טבעי בעולם שיבכה בפרידה. כשאני נפרדת אני מפקידה את הילד אצל אחת הגננות. אי אפשר סתם ללכת. הגננת צריכה לנחם אותו באותו רגע ולא לאפשר לו לרוץ אחרייך. הפרידה חייבת להיות קצרה, לא למשוך אותה. זה קשה לכולם. גם הבן שלי עדיין בוכה בפרידות, ואני יוצאת מהגן ועדיין שומעת אותו בוכה מהחלון. אבל אני מסתכלת על הזמן שאני אוספת אותו בצהריים: ביום הראשון הוא פרץ בבכי היסטרי. ביום השני בכה טיפה. ביום השלישי הוא היה מאושר, וגם היום. וזה אומר לי מה עבר עליו במהלך היום. וגם, ביום הראשון הוא היה עצוב בבית (אחרי הגן)לאורך זמן ארוך. בימים שאחרי כך הוא היה שמח בבית. זה הסתגלות...לאט לאט. את חייבת להאמין שאת משאירה אותו במקום טוב שהוא יאהב בטירוף. גם הגדולים שלי התקשו בפרידות, אבל כשאת רואה ילד שרץ אל הגן, עוקף אותך, ורץ קדימה, וכשאת באה לאסוף הוא אומר לך למה באת, רציתי עוד.... את מבינה שהוא נמצא במקום שהוא אוהב, אפילו אם הוא מתקשה בפרידה. לגבי הגמילה זה גם יכול להיות מאוד מאתגר. הגן גם יעזור הזה, שהוא רואה ילדים הולכים לשירותים, ולא יהיה לו נעים להרטיב את עצמו. אל תשאלי אם יש לו, פשוט להציע לו ללכת לשירותים כל כמה זמן. אם הוא מפספס אז שיוריד בגדים לבד, זה גם ילמד אותו עצמאות ויעזור לך להתבאס פחות עם ההריון. לי יש שואב שוטף וכל שלולית מתייבשת ברגע, זה גם מאוד עוזר.

הגיוני ששבוע 7 כבר יוצאת לי ממש הבטן בשעות אחרה״צ והילך? ברמה שאני מרגישה שמסתכלים ( הריון שלישי )

האם הריון יכול לגרום לדיכאון? אני בשבוע כמעט 9 ההריון הזה היה רצוי ומתוכנן ויש ילדה בת 3.8 בבית לפני ההריון הייתי בנאדם שמח ואנרגטי ולא היו לי שום בעיות מצב רוח, בנוסף לא זכור לי דבר כזה מההריון הראשון שלי. עכשיו בהריון השני, מהרגע שנקלטתי ממש בשבוע 3 כשאפילו עדיין לא ידעתי על ההריון חל שינוי במצב רוח שלי. חודשיים כמעט אחרי שגיליתי ועדיין הדכדוך/דיכאון לא עוברים. האשמתי את הבחילות והאשמתי אל העבודה שלי אבל הבחילות עם הבונגסטה נעלמו ובעבודה לא כזה נורא, ובכל זאת אני כל היום במצב רוח מאוד רע. אין לי מצב רוח לכלום לא לחברים לא לעבודה לא לבעלי ולא לילדה המסכנה שלי. יש לי ערמות של חרדות, בעיקר בריאותיות כלפי עצמי וכלפי הילדה שלי (כל פעם יש נושא חדש שאני חרדה ממנו), ואני מרגישה שאני טובעת בשחור של עצמי מרגישה במצוקה נוראית ומפללת לחזור לעצמי :(.