שאלה ותענו בכנות- רוצה לדעת אם אצל כולן ככה או שאני אמא דפוקה עייפה וחסרת סבלנות ויכולות😣. ממש ממש ממש קשה לי להיות עם הבת שנתיים שלי בבית! זה פשוט שעות ממש קשוחות. זה רק לי ככה? השהות איתה לא פשוטה זה גיל אמאלה. אני נסחטת ואי אפשר לנוח לשניה וזה להיות סביבה דרוכה 24/7 כל שניה. יש לה טמפרמנט ממש חם והיא תזזיתית שתהיה בריאה וגם דרמה קווין וטנטרומים של החיים, אבל נראה לי שזה גם בלי קשר אליה ספציפית אלא הגיל! ואני רק מחפשת כל הזמן איכשהו לקצר שעות שהות איתה בבית😖 כי אני יודעת שמחכות לי שעות התשה סוחטות עד הרגע שהיא נרדמת ויורד רוגע עליי ועל הבית. עכשיו המחשבה על שבוע וחצי של חג איתה בבית מלחיץ לי את החיים. מה אני אמא דפוקה? ברור שאני יכולה לתקוע אותה עם מסך 24/7 לשקט נפשי אבל אני ממש לא אוהבת את זה וגם כשמביאה מדי פעם כדי לזכות לשקט ומנוחה. זה לזמן קצוב כלשהו כי אני נגד הרעיון מאוד אבל נשברת לפעמים. אציין שיש לי ילד בבית ספר כבר ומן הסתם הוא לא מקשה כי כבר עצמאי אז לא מפחיד אותו שיש לו חופש. שיהנה בבית זורם לי. אבל היא… קשוח. אני סופרת את הדקות כל יום עד ההרדמה. חח