עשו לעצמכן טובה ואל תענו כששואלים אתכן איפה אתם מתכננות ללדת, פשוט תגידו שלא החלטתן עדיין. אנשים אוהבים לבלבל את המוח ולא להגיד שום דבר מועיל. כל בית חולים שתגידו הם ימצאו משהו רע להגיד וזה באמת לא מעניין מה שיש להם להגיד.

בנות אני אחרי לידה ברוך השם, היום אמורה להשתחרר אבל את התינוקי לא משחררים עדיין, אני יכולה להמשיך להיות באישפוז איתו? מה עושים במצב כזה? מה אני אמורה להשאיר אותו פה ופשוט להשתחרר הביתה?

אני מפחדת לומר את זה, אבל באמת שהתייאשתי אני מיואשת ברמות ברמות ברמות שבוע 13 עם היפראמזיס קשה אני לא מתפקדת אני מרגישה סיעודית !!! די די אלוהים מתי הסיוט הזה ייגמר אני צמאההההה ואני לא יכולה לשתות כי אני פשוט אקיא הכל אני רעבה ולא יכולה להריח כלום!!! הכל מקבלת דרך הוריד כואב לי!!! די די אף אחד לא יבין לעולם אני לא מסוגלת יותררררררר

שבוע 22.5 ברוך ה׳ כבר היה לי דלקת בשתן לפני חודשיים וחצי ולקחתי אנטיביוטיקה ועכשיו שוב דלקת זה תקין לקחת שוב ? הפעם נתנו לי מונורול אין לי בכלל תסמינים ולא באלי להכניס אנטיביוטיקה לגוף

נורא קשה לי עם חמותי יש לי ילדה בת 4 שעד לא מזמן הייתה ממש מאוהבת בחמותי, רק אני ובעלי הקשר אדוק איתה כל שאר הילדים שלה לא מגיעים כמעט, כשפגעו בה וכשנפרדה מהבן זוג שנכנסה לחובות תמיד היינו שם בשבילה הוצאנו מעצמנו כדי לעזור לה. לאחרונה יש כמה דברים שמפריעים לי וזה קודם כל העניין הכספי, אף פעם לא ביקשתי עזרה מאף אחד, מההורים של בעלי אף פעם גם לא קיבלנו עזרה -להפך. ההורים שלי עובדים כל כך קשה ועוזרים בכל כך הרבה היבטים רק כדי שיוכלו להקל עלינו קצת, למרות שלהם בעצמם לא קל.. חמותי פשוט מתנהלת כמו ילדה קטנה קונה בגדים מתפנקת פתאום חוזרת עם אייפון פתאום נעלי האג יום אחר כך שקיות וארגזים של שופינג מחכים לה ליד הדלת מגיע סוף החודש והיא טוענת שאין לה כסף לחשמל והמקרר שלה ריק. היא למדה שזה נקודה רגישה שלנו שמישהו מהקרובים שלנו יהיה בחוסר של דברים בסיסיים כל כך והיא משתמשת בזה. אני מוצאת את עצמי חולקת את הזיעה והמעט עזרה שאני מקבלת מההורים שלי עם אישה בת 60 שחוץ מחשמל מים ובזק אין לה שום חשבונות לשלם, שמתנהגת כמו ילדה חסרת אחריות בת 12. אני עם תינוק בן חצי שנה ועדיין לובשת בגדי הריון, אנחנו חיים בדירה פיצית ונלחמים לסגור את החודש, חושבים מיליון פעם על כל מוצר שנכנס לעגלה בסופר ומתנהלים בצורה מחושבת כי אין מה לעשות לא קל לחיות פה.. אני מנסה לדבר על זה עם בעלי בעדינות אני רואה שהוא חושב כמוני אבל מפחד להגיד לה לא, כי אם היא שומעת לא או שמשהו לא מסתדר לה כמו שהיא רוצה היא מתחילה עם הסצנה של אף אחד לא אוהב אותי אני רוצה למות (שבפעמים הראשונות הלחיצה אותי מאוד והכניסה אותי לתקופה של התקפי חרדה אכזריים עד שהבנתי שמדובר במניפולציה זולה) עוד דבר שממש מעצבן אותי, בעלי מספר שהיא עשתה בינו לבין שאר האחים אפליה מאז שהיו ילדים (לא לטובתו) זה מתבטא בזה שאליהם היא תתקשר ותשאל אם הם צריכים משהו, כשהם מגיעים אז היא קמה לחבק ולנשק , הרבה יותר יחס , ואפילו כולם קיבלו ממנה מעטפה לחתונות שלהם חוץ מאיתנו (שבחתונה שלנו עזרנו לה לשלם על השמלה) עכשיו האפליה הזאת מתחילה להגיע לילדים שלי הגדולה שלי כבר לא רוצה להיכנס אלייה הביתה ועומדת מחוץ לגדר כי היא מרגישה שהודחקה הצידה מאז שנולדו לאחים של בעלי אחיינים.. היא עמדה מחוץ לגדר ובכתה בזמן שחמותי אפילו לא באה לבדוק מה קורה איתה והמשיכה בשלה עם שאר הנכדים.. פשוט באתי לחמותי ואמרתי לה תביאי לי רגע את *** הבת שלי בוכה שהיא רוצה אותך תני לה להיכנס רגע בכיף תתייחסי אלייה.. בתגובה היא ענתה ״מה לעשות יש לי הרבה נכדים״ ברוך השם שרק ירבו ובאמת שאני לא מצפה ליחס מיוחד או חס וחלילה מקנאה להפך אני דחפתי את הקרבה המחודשת שלהם וניסיתי לאחד את כולם אבל זה פשוט לא נשמע לי הגיוני שהבת שלי יכולה להיות אצלה במשך 3-4 שעות וכמעט לא לקבל ממנה יחס כי יש עוד שני ילדים נוספים בבית . אני חושבת שבגדול היא סבתא טובה ואני מרחמת עליה באיזשהו מקום ובעיקר תומכת בבעלי ולכן אני לא מתנתקת ממנה , אבל אני לא מצליחה יותר להסתכל עלייה או לדבר איתה ואני מאוד קרה אליה.. אבל מצד שני אני חושבת שזה הזוי כל העניין הזה ושיש פה קשר חד צדדי, אנחנו נותנים ונותנים ולא מקבלים בחזרה 😢