אני אף פעם לא מרימה את הקול מהסיבה הפשוטה שזה לא הולך לעזור ואם כבר להחמיר את המצב. אן את מרגישה שאת לא מסוגלת להכיל יותר עוזבים את הילד רגע (במקום בטוח) הולכים לחדר אחר לוקחים אוויר כמה נשימות עמוקות מנערים קצת את הגוף להוציא לחץ וסטרס חוזרים

מבינה את התסכול חוויתי גם עם הילדה הראשונה והדבר היחידי שעזר לי זה פשוט לשחרר לא לצפות שעל כל סימן עייפות ירדמו, לא לנסות להרדים ובטח לא להגיע למצב של חוסר סבלנות אם לא נרדמת משחררת מנסות שוב אחר כך בילד השני הלכתי עם זה כבר ופשוט זה עןלם אחר אין התעסקות בכלל סביב שינה הילד עייף נרדם לא עייף לא נרדם כן שומרת על שגרה קבועה של בית והוא תוך כדי השגרה של הבית השתלב עם הצרכים שלו בהצלחה❤️

מבינה את הרצון אבל זה לא הופך לקל יותר כשיש שניים. בטח כשקשה כרגע עם הראשון. תני לעצמך זמן ללמוד את הילד שלך ואת הסבלנות שלך ומה עובד ומה פחות ואיפה הגבול שלך ומה את צריכה לעשות לפני שהוא מגיע. כשיותר קל עם ההרדמות וישנים טוב יותר בלילה יותר קל להכניס עוד ילד למשפחה. תחשבי שתצטרכי לעבור הריון, תשישות, עייפות, בחילות או אולי אפילו הקאות וביחד עם זה להתמודד עם ההרדמות וכל מה שאת מתמודדת היום במיוחד שאת אומרת שבעלך לא עוזר. אגב בקשר לזה עצה אישית אל תתני לזה להמשיך ותקחי הכל עלייך, תדברו על זה ושיבין שהוא חלק. אני הפנמתי את זה מאוחר מידי.

הייתי מספרת לו סיפור מאוד ארוך בקול רגוע על דב קואלה שמתכונן לשינה. בפרטי פרטים: איך הוא יושב על ענף האקליפטוס שלו ומסתכל על הערבה לאט לאט נופלת לאור הדימדומים ואחר כך לאט לאט ללילה. מתארת את מזג האוויר באותו רגע האם יש רוח קלה? אולי מתחיל להתרענן ויש טיפות גשם על העלים של העץ אולי רק שמש חמה וזו השעה מרגישים סוף סוף הקלה וקרירות ? - מתארת איך הוא רואה את הכוכבים או העננים בין ענפי העץ, אולי את הירח עולה - הכל בפרטי פרטים שממש אפשר להריח את עלי האקליפטוס ולהיות בסיטואציה. זה היה מרגיע נהדר גם אותי וגם כל אחד מהילדים שלי. לפעמים שהייתי משתעממת מהקואלה הייתי מספרת על חיה אחרת. אבל הדיבור המונטוני היה מרגיע אותם ואותי היה מרגיע לצלול לרגע למקום אחר.