היי יקרות הילד שלי עם תולעים נתתי לו ורמוקס היום ב15:00 ועכשיו שוב הוא קופץ לי…

שבוע 16+3 מאתמול בערב אני עם מיגרנות.. נרדמתי מוקדם והתעוררתי מהכאב הצלחתי לחזור לישון אבל המיגרנה לא עוברת .. מדדתי לחץ דם בבית היה 92/51 , מוכר למישהי ?

שבוע 38 מרגישה כאבים בבטן העליונה כאילו אני ״מפוצצת״ מרגישה כאילו חייבת ללכת לשירותים ולא יוצא לי כלום כל שנייה יש לי פיפי ודקירות בנרתיק

ברוך ה' מודה לאלוהים אני עם פעוט בן 3 ממחר בבית יחד עם תינוקת בת שבועיים.. מה אפשר לעשות בחום הזה ושאפשר לקחת את שניהם בעצמי לבד? מפחדת ללכת איתו לבריכה כי מן הסתם לא אוכל להיות איתו באלף אחוז כי אהיה עם התינוקת כנל ג'ימבורי לא יודעת מה אפשר לעשות גם ממש ממש חם בחוץ, ואנחנו נשתגע כל היום בבית יש רעיונות מה אפשר לעשות בחוץ או בבית? מזכירה כי התינוקת בת שבועיים כולה והיא על הנקה גם לא שזה משנה אבל רוב היום על הציצי שלי או אוכלת בקבוקים ועדיין כך או כך היא על הידיים.. אובדת עצות בקיצור אוף זה לא מגיע לו להיתקע ככה בבית מגיע לו גם חופש גדול כיפי כמו לאחרים בעלי לא יכול לקחת יותר מידי ימי חופש אמא שלי בחול שבועיים (כמעט כל החופש הגדול) הגיסים שלי לא בדיוק יכולים ואו רוצים לשמור עליו או לקחת אותו לאטרקציות כי הם גם עובדים נשאר רק חמי שמת עליו אבל גר רחוק ממני וגם, אני רוצה אני בעצמי לעשות פעילויות עם הבן שלי עזרה פליז קיצר !!!

הריון שלישי שבוע 40+3 הריונות קודמים לא סחבתי עד המשוער בכלל הייתי בטוחה שגם כאן אלד לפני או לפחות במשוער וזה עדיין לא קרה מרגישה לחוצה ומותשת מהציפייה ומזה שעברתי את התאריך כבר שלושה שבועות עם צירים לא סדירים מרגישה שזה עומד לקרות ואז מפסיק , אין פתיחה. מפחדת שהגוף שלי לא יתחיל לידה בעצמו אשמח לסיפורים מעודדים שילדתן אחרי המשוער וזה התפתח לבד

היי. את הבדיקת דם של השקיפות עורפית חייב לעשות ? והאם יש אפשרות לבצע את הבדיקה בצהריים איפהשהו? אני בכללית

התייעצות חינוך ביתי. אני עם בת שנה וחודש איתי בבית לא מתכוונת לשלוח בספטמבר. סוף סוף מתחילה להנות משגרה איתה ומתמוגגת מכל אבן דרך שהיא עוברת. מרגישה שזה הייעוד שלי לגדל ולחנך אותה. אבל יש משהו שקשה לי וזה הנושא החברתי. אין לי כל כך הרבה חברים (אני כן חברותית ואוהבת פשוט גם ביקורתית וקשה לי לפעמים בחברה מזדמנת. עובדת על זה בטיפול) אז יוצא שהבת שלי לא פוגשת הרבה אנשים אחרים במהלך היומיום. אני לוקחת אותה איתי לסיבובים בעגלה, לטיולים בפארק, בים, מלא עם הכלב שלנו, הרבה טבע וחוץ אבל גם הרבה זמן שקט בבית, או משחקות יחד. משקיעה באוכל שאני מכינה לה ובכלל בהרבה תשומת לב למה שהיא צריכה. אבל אני גם לא מדברת איתה כל היום, לפעמים אוהבת את השקט שלי (זו אני כבן אדם). היא עדיין לא הולכת ועדיין ישנה שני שנ״צים ביום אז זה די מתנהל לפי הלו״ז שלה (ואין לי בעיה עם זה). עדיין מניקה גם בימים וגם בלילות. מאוד מחוברת אליה. מניחה שאני כותבת כדי לקבל תמיכה על זה שאני אמא בסדר. קשה לי לדחוף את עצמי למרחבים חברתיים בכוח. גן עם אמא יוצא בשעות שהיא ישנה בבוקר... מה דעתכן?