פוסט פריקה.. שנתיים הכי קשות בחיי שזה התחיל בשבירת רגל בזמן שהקטנה עדיין לא הולכת והכל נפל על בעלי והחלמה ארוכה ותוך כדי מגלה שחברה שהייתי תמיד בשבילה להכל פשוט נעלמה ברגע שהכי הייתי צריכה אותה וחטפתי סתירה לפנים. ועכשיו שאני בהריון נוסף בעלי פוטר מעבודה עקב צמצומים בחברה ומתחיל משהו חדש שזה יותר משמרות ולפעמים שבתות.. נכנסתי לתשיעי ומגלה שאמא שלי עם דימום פנימי וגילו לה גידול והיום יגלו אם זה סרטני או שלא..וחברה נוספת טובה אומרת לי השבוע שהיא במקום אחר בחיים ואין לה כוח וזמן להכיל עכשיו צרות של אחרים כי יש לה את החרא שלה.. מצב כל כך מתסכל כי לפרוק לבעל ולפרוק לחברה זה לא אותו דבר.. אני מדברת איתו אבל יש לו גם את הדברים שלו והתסכול שלו וגם הקטנה בתקופה של "משבר גיל שנתיים" וחרדות מהאזעקות מהמלחמה . מרגישה לאחרונה בודדה תמיד הייתי אוזן קשבת לחברות ובשבילם ברגעים שלהן וכשזה הגיע אלי חטפתי סתירה..