כותבת את הפוסט עם דמעות בעינים באמת. ילדתי לפני ארבעה חודשים תינוק מושלם נשמה טהורה באמת רק להתסכל עליו נותן לי נחת. ויש לי עוד ילד נסיך בן שנה וארבע חודשים. יש לומר שאני די איתם רוב הזמן לבד בעלי לומד משהו שלוותך הרחוק יתן לך חופש כלכלי בעה ! המצב הוא כזה- שאני לא מרגישה מחוברת לקטן שלי כמו שהייתה עם הבכור.אני לא משווה כל ילד זה משהו אחר כל בחופש הגדול אני עם שתהם ומרגישה שרוב תשומת הלב שלי עם הגדול מידי פעם מדברת ושרה לקטן כל לילה אותה תחושת אשמה. שלא הייתי איתו מספיק לא חיבקתי מספיק,לא נשקתי מספיק מאבדת סבלנות יותר מהר כשהוא בוכה. אני כן מראה לו אהבה אבל לא כמו שמגיע לו (והינה עכשיו אני כבר בוכה) למה?הוא כזה חמוד רק עוברים לידו הוא מחייך למה חשבתי שאני יוכל להתחלק בצורה יותר טובה?מגיע לו יותר מזה! מגיע לו שאמא תהיה איתו יותר תחבק ותלטף זה באמת שובר לי את הלס. אני באמת רוצב לבנות איתו קשר כמו שיש לי עם הבכור ומרגישה שאני לא מצליחה להגיע אליו. החלום שלי זה היה אחים צמודים. כשהוא נולד נרגעתי ידעתי שהיה להם תמיד אחד את השני ועכשיו מרגישה שבאמת כל אחד צריך את היחס הפרטי שלו אשמח לשמוע ממגי איך אני יכולה לגשר מאיזה גיל מתחילים להרגיש שאמא אוהבת אני באמת מפחדת שהוא מרגיש לבד

בנות נכון יש פס רחוק?