אוף. קשה לי ממש. אל תשפטו אותי אם הייתי יכולה לחזור בזמן לא הייתי נכנסת לזה. נשים כשהן רווקות לפעמים אומרות לעצמן ״אני בחיים לא אצא עם גבר גרוש פלוס ילד או ילדים״ גם אני אמרתי את זה עד שהכרתי גבר בן 27 גרוש עם ילד בן 6 ופשוט התאהבתי בו משהו הזוי. במשך חצי שנה כשיצאנו לא הזיז לי הענין הזה שיש לו ילד עד שלאחר חצי שנה ראיתי ושמתי לב עד כמה הוא בקשר טוב עם הגרושה שלו שזה עניינים שלא קשורים לילד אפילו היו מדברים על תקן יומיומי בפלאפון היו מבלים יחד עם חברים משותפים שלהם כשהיינו בזוגיות. לאחר חצי שנה הבנתי כמה שזה מוגזם ואמרתי די. לקחתי אותו לשיחה ואמרתי לו שזה נורא מפריע לי ושאני רוצה להיפרד כי כבר גדול עליי זוגיות עם גבר גרוש פלוס ילד שהקשר עם הגרושה ברמה כזו הוא בכה לי מלא ואמר שהוא לא רוצה שאעזוב אותו התחנן אליי!!! שאשאר!! אמרתי לו שזה ממש מפריע ואמר לי שאני צודקת וזה פסק. היום הם מדברים נטו דברים שקשורים לילד.. אבל… אז … משהו התהפך בי וכל הזמן שהילד שלו היה מגיע פעם בשבועיים או שהוא היה הולך אליו הייתי נתקפת קנאה.. כל הראש שלי במחשבות של למה אני לא הייתי שם קודם המחשבה הזו שאני לא הדבר היחידי שחשוב לו בחיים הרבה יגידו שזו אהבה אחרת, נכון אני רגילה ליחס ממנו וכשהוא נמצא אני מרגישה בצד לא קשורה אליהם הלכתי לטיפולים כי ממש רציתי להרגיש חלק אבל היום, אחרי 3 שנים עדיין מרגישה את זה לצערי. אומרת לעצמי עד היום למה הכנסתי את עצמי למיטה חולה קשה לי נורא עם הנוכחות של הילד שלו מאוד. הוא מודע להכל בעלי זה כל כך מפריע לי ברמה לא נורמלית אני כל הזמן אומרת לעצמי אם נפרד זה יגמר ולא ארגיש ככה יותר ואחזור להיות אני. היום אנחנו נשואים עפלוס ילד בן 5 חודשים אני יודעת מה זו אהבה לילד ומזה אהבה לבעל היום כשיש לי ילד אבל עדיין מרגישה את הקנאה הזו!!!!! בנות שלא מבינות ורוצות לשפוט אותי פליז אל תגיבו אשמח לתגובות מנשים שעברו או עוברות סיפור דומה💕