רוצה לפרוק כי מרגישה מאוד לא טוב עם עצמי.. לפני חודשיים נולדה לי בת, היא הייתה בפגייה חודש וחצי ורק לפני שבועיים שחררו אותה הביתה. אני ובעלי גרים כרגע אצל חמתי, ובאמת שהיא אישה טובה, אבל יש בי קנאה כאשר היא מתקרבת לבת שלי, כאילו יש לי פחד שהיא תשתלט עליה.. אז כל פעם שהיא מציע עזרה אני אומרת לא תודה אני מסתדרת, כי בעיקרון אני רוצה לטפל בבת שלי לבד בלי עזרה של אף אחד, ואני מאוד מסתדרת ומאוד כיף שאני יודעת שאני מטפלת בבת שלי עושה לה הכל בעצמי, כמובן שגם בעלי עוזר כאשר הוא חוזר אבל רוב היום היא איתי, ואני הכי מאושרת מזה, רק מה שמפריע לי זה שחמתי נמצאת מסביב. לפעמים אני לא יוצאת איתה מהחדר חצי מהיום, ואז מרגישה מגעיל עם עצמי כאילו למה אני כזאת מגעילה כלפייה היא הרי גם סבתא שלה.. אוף לא יודעת.. אני יודעת שבעיה שאנחנו גרים אצלה וזה מאוד משפיע עלי לרעה, אבל לכרגע זה המצב. אשמח לעצמות מכן איך ללמוד לשחרר כאשר חמתי לוקחת אותה אפילו לידיים, כי יש בתוכי משהו נוראי כאשר אני רואה את הבת שלי אצלה, ואז באלי לבכות מהרגשה המגעילה הזאת...אוף.. היא בסהכ סבתא שלה, שגם רוצה להיות איתה, אבל לא מבינה למה אני כזאת רעה..

היום שבוע 38, פעם אחרונה אצל הרופא הייתה בשבוע 36, בגדול אז הוא אמר שהכל תקין והכל בסדר העוברית במצג ראש וזה מעולה. עכשיו הפעם הבאה אצל הרופא תהיה רק בבית החולים? אין איזה מעקב נוסף או משהו? פשוט מגיעים בבוא העת לבית החולים ושם בודקים מה הגודל הנוכחי והמנח הנוכחי והכל?