היי בנות צריכה את עצתכן אני כבר ממש עייפה ומיואשת מבעלי יש לו דיבור מזעזע כלפיי אולי לחלקכן זה ישמע בקטנה אבל מבחינתי זה קו אדום-לא אתן שידברו אליי כך. מילים כמו: ״תסתמי את הפה״ ״בחיים לא פגשתי אישה כזאת״ רקע-זוג עם שני ילדים צמודים, אני חודשיים אחרי לידה עדיין חלשה וכאובה לא צריכה להגיד לכן. קיבלתי מחזור (הראשון מהלידה) כמויות דם פסיכיות, חולשה עד כדי תחושת עילפון, כאבי בטן וגב.. למרות הכל עושה כמיטב יכולתי אני גם לא מהמתלוננות או ששומרת לעצמי את התחושות שלי אם אני מרגישה שאני לא מסוגלת אגיד לו מראש וזה מה שעשיתי אתמול. הוא חזר מהעבודה אחרי 18 וסיסמתי לו שכשהוא יחזור יאכיל ויקלח אותם-בפועל הבנאדם חזר חולה לטענתו כאבי ראש וקור בגוף ואמאלה הבנאדם יתנהג כאילו הוא הולך למות באמת כבר חשבתי להזמין אמבולנס וידעתי שכשיגיע הבוקר והוא יצטרך ללכת לעבודה פתאום ייצא ממנו בנאדם אחר וכמובן כמו שחשבתי. עכשיו למה זה מכעיס אותי? כי גם אני הייתי מעולפת אתמול לא יכולתי לעמוד על הרגליים ושראיתי שהוא כך אז אמרצי טוב אין לך ברירה.. והאכלתי אותם ואני הייתי איתם בלילה התעוררתי לשניהם בקושי ישנתי גם לא אכלתי לא שתיתי בערב לפני ואני גם ככה מתעסקת איתם אז לפחות תטפל בעצמך תעזור לי לעזור לך הוא רואה שאני בקושי עומדת ואני עוד צריכה כל שנייה להוציא אנרגיות מיותרות על להגיד לו-בוא תרים אותו הוא בוכה, תביא לי ככה, תעשה ככה.. עד שבאיזשהו שלב אמרתי לו-גם אני לא מרגישה טוב! אבל מה אתה חושב שאם אתה לא מרגיש טוב אתה מפסיק להיות אבא?! אין לי סבלנות לזה. ושיא השיאים שבבוקר אחרי לילה ללא שינה שלי והוא ישן כמו תינוק בסלון קם עירני ואף ששאלתי אמר שמרגיש טוב יותר (כמובן) ביקשתי שיאכיל את הקטן והוא התיישב בחדר בזמן שהגדול (בן שנה וחצי) לבד בסלון.. אמרתי לו-לך להאכיל אותו בסלון הגדול לבד ואז נפתח הסכר: תסתמי כבר. עניתי לו-תסתמי תגידי לאחותך או לאמא שלך (פעם ראשונה עניתי לו ככה בחיים לא מערבת בדכ משפחה אבל זה היה בכוונה כדי לזעזע אותו כי נמאס לי מהמילים המסריחות שלו ומהקלות שהוא מוציא אותן מהפה אחרי אלף ואחת שיחות והכלה מצידי) ואז הוא הדזדעזע אמר לי-מה אמרת וחזרתי על המילים. אשכרה כשזה נוגע לאמא שלו ואחותו זה מזעזע אבל לדבר אליי ככה זה בקטנה. ואז המשיך עם איזה אישה את ובלה בלה בלה.. אין לי סבלנות למילים האלה יותר ואני מציינת שזה לא פעם ראשונה. אני ממש שוקלת לערב את אמא שלו-אני הכי נגד הדברים האלה ובחיים לא מערבת משפחה בוויכוחים ריבים או מה שזה לא יהיה אבל אני תוהה אולי כך הוא כ״כ יתבייש ולא יעז לדבר אליי ככה יותר. מרגישה שככה אני צריכה להתנהל איתו כמו תינוק מגודל כי באמת שהכמות הכלה והשיח שלנו סביב הנושא הזה כבר מיצה את עצמו. מה אתן חושבות? מציעות?