מיומנה של אמא מיוחדת. ועכשיו, בחופשת לידה של הילד ״הבריא״ שלי, כל הזכרונות של החופשת לידה הקודמת שלי מציפות אותי.. זכרונות של אמא בחופשת לידה לילד מיוחד. חופשת לידה שבה את מגלה על העיכוב של הילד שלך. חופשת לידה של בכי כי את מבינה שהילד שלך לא רגיל. חופשת לידה שבה את מתקשרת לבעלך באמצע היום ובוכה ואומרת לו שמשהו לא בסדר עם התינוק שלך. חופשת לידה שבה את מתחננת למבט, לחיוך. חופשת לידה שבה החיוך הראשון שלו שהיה בדיעבד חיוך לא רצוני אבל זה הציף בי בכי של אושר עם תקווה שאולי הוא בסדר והכל היה דמיונות. חופשת לידה של אשפוזים, חופשת לידה של בתי חולים.. חופשת לידה שבה את מגלה שלילד שלך יש תסמונת נדירה. חופשת לידה שבה צילמת את עצמך בוכה במציאות מטושטשת ולא ברורה. חופשת לידה שלא צילמת הרבה את הילד שלך כי הוא היה נראה לך ממש שונה. חופשת לידה בה התאהבת אהבה ללא תנאים בגור המיוחד שלך. ועכשיו הכל מציף אותי.. הכאב העמוק בלב שהיה ועודנו. התודה הגדולה לחוות חופשת לידה רגילה. אבל לדעת שאחווה כאב נוסף. כאב של לראות את הילד המיוחד שלך נשאר מאחור בעוד אחיו שקטן ממנו בשלוש שנים מתקדם ופורח. הכאב הזה שורף את הלב. כאב נוסף שאצטרך לעבור. גור שלי, תמיד אשמור עליך ואעזור לך לעבור את שאר המכשולים. מבטיחה לך. ילד מיוחד שלי. אהבה שלי.