פוסט פריקה…. אני וגם בעלי רואים בגידול ילדנו עול אחד גדול, לא כיף לי ולא כיף לו…. אנחנו אוהבים אותם עד כאב אבל הקושי מצליח להתגבר ופשוט לא כיף בשום צורה ! (מה שבטוח שלילדים שלי אני אשקף את המציאות כפי שהיא ולעולם אעיז להגיד שזה האושר הכי גדול, כי בואו נהיה כנים רגע…זה ממש לא וגם אם כן אז זה מגיע עם מחירים גדולים מאוד וכל החרטות שמספרים לנו אז הגיע הזמן להפסיק עם זה כי מספרים רק את הצדדים הטובים .. מה לגבי דיכאון אחרי לידה ? סימנים מכוערים על הבטן וגוף שלא יחזור לעצמו לעולם והמחיר הנפשי שכל אלו לוקחים מאיתנן והזוגיות שלא ניראת אותו דבר יותר ושלא נדבר על העול הכלכלי … וכל זה בשביל מה ? בשביל שיזרקו אותנו בסוף בבית אבות ! ( לא מרגישה ככה כל הזמן אבל בימים שכן אז זו התוצאה).