פריקה : עם תינוקת בת שבועיים וקצת ביום ישנה כמו נסיכה אבל שמגיע השעה 21:00 מכאן עד 00:00 בלילה מסכת עינויים .. אני מחבקת שרה לה טופחת לה על הטוסיק בעדינות מנשקת מנדנדת היא נרדמת אבל שאני עוזבת אותה היא מתעוררת ומתחילה לבכות . אני לא מספיקה לאכול הפעם האחרונה שאכלתי זה היה ב09:00 בבבוקר שלא נדבר על שינה כמו שצריך ישנה גג 3 שעות ביום בין השעות שהיא ישנה בעלי עובד ב3 משמרות גם לילה אני מרגישה שאין לי אוויר שאין לי רגע לעצמי שירותים אני מתאפקת עד שאני מגיעה יוצאת נשמתי כל פעם בשעות של ההרדמות של הלילה אני בוכה כי אני מותשת נפשית כבר אני אוהבת אותה מאוד ורוצה שתהיה רגועה אבל אי-אפשר גם שאין עזרה מבעלי הוא עובד קשה ושהוא בא הביתה אני נותנת לו לישון כמה שאפשר שיהיה לו כוחות אבל ראבק מה איתי((??? אני בנאדם גם שזקוק למנוחה לאוכל טוב כל פעם שאמר שיפרגן לי לנוח נרדם בעצמו והוא לא שומע את הילדה אז אני מתחילה להירדם לשניה וקמה אליה אני כועסת ולא עליה ולא עליו אני כועסת על כמה שזה קשה לגדל תינוק היא זקוקה לי כל כך אבל אני כבר לא זוכרת מתי פעם אחרונה שמעתי שיר שאני אוהבת מתי נהניתי מתי באמת חשבתי על עצמי אני מותשת כבר נפשית ופיזית יש לי עזרה מהההורים אבל רק אני מכירה אותה טוב ויודעת להרגיע אותה אחרים פשוט לוקח להם מלא זמן וכואב לי שהיא בוכה להם בידיים בקיצור מקווה שזה משתפר שיהיה לי כוחות לטפל בה רק רציתי לפרוק תודה