חייבת להבין אם זה רק אצלנו ככה הבת שלי בת 10 חודשים עוד שניה היא נרדמת במיטה שלה כשאנחנו טופחים עליה, אני ממש לא מעוניינת כרגע ללמד אותה ״הרדמות עצמאית״ כי היא בשלב של חרדת נטישה ואני רק יוצאת מהחדר ויש צרחות אימה (גם בלי קשר לשינה, במהלך היום ככה סתם, פשוט רוצה אותי 24/7 ילא לא קשור למצב המלחמה אנחנו בצפון). בקיצור היא נגיד הולכת לישון בלילה בשעה 19:30-20:00 אבל עד סביבות 22:00 מתעוררת כל רבע שעה- עשרים דק! כאילו השינה שלה שיא הקלה וכל תזוזה שלה מעירה את עצמה עד שהיא נכנסת לשינה עמוקה. כל פעם שהיא מתעוררת היא כמובן בוכה עד שאנחנו באים אליה ומרדימים שוב. היא לא רעבה. וזה לא משהו רפואי כי זה ככה כבר הרבה הרבה הרבה זמן שיניים גם בדיוק סיימו כבר לצאת למעלה הייתי בטוחה שזה מנ שמפריע לה אבל שתיהן יצאו ונראה שעכשיו פחות מציק לה.

למישהי קרה שסביב גיל שנה וחצי פתאום הילד מתעורר שוב כל שעה וחצי בלילה? וזה לא שיניים.

דחוף בנות שבוע 14 חייבת לעשות הפלה איזה מקומות פרטיים עושים בשבוע כזה ???

נראה לכן תקין אמורה להיות בעזרת השם שבוע 5+4

קשה לי אני באמת לא כל כך נהנית מבעלי אני חושבת עליו שהוא פארזיט ועצלן ונצלן.. נוסף לכל ירדה המעט תשוקה שהייתה, זה אף פעם לא היה כדי לעשות לי נעים מי יודע מה, יותר ה״שליטה״ שלו נשאר בי המון כעס חוסר אמון ותחושה של אחריות גדולה על הכתפיים, לפרנס (עובדת מהבית מרוויחה טוב) ולטפל בשני הקטנים ולהיות עקרת בית כמה שאני יכולה טובה לקנות לבשל לנקות לכבס לכולם וגם הוא כל היום בבית בקושי עוזר עם הילדים הוא מכור לאיזה משחק בטלפון ולא ישן בלילות כמעט וגם בימים הוא לא נוקף אצבע והוא לא עובד כבר תקופה והכל עלי, היה לו כל מיני בלבולי מוח על עבודות כאלו ואחרות אבל לא יצא לפועל הוא פשוט מסתמך על זה שאני אחזיק מעמד או לפחות בינתיים אני מאמינה שיש אפשרות לעזור לו להשתפר אבל איך ועד כמה ישתפר מה באמת יכול להשתנות? מרגישה שנפלתי בפח אני לא רוצה לחטוא בחטא הגאווה כי היום אני מפרנסת אולי מחר הוא אבל כרגע.. מבאס כי רציתי שותף פעיל חיי שנתקדם ביחד רק אם אני חמוצה אליו ממש ממש אז הוא מזיז משהו, עוזר קצת מקטר קצת ומסיים ועוד צריך לומר לו תודה אני גם נהיית עצבנית ואז יוצא לי פה ג׳ורה ומחשבות אללה יסטר בלב מרגישה עליו הרגשה מזה רעה, וכשאני כבר רואה אותו לפעמים פשוט נעלם לי מה להגיד איך להגיד אני רוצה לשמור על הבית הזה על המשפחה הזו הוא חייב להצליח להיכנס לעבודה עם משכורת קבועה אני מרגישה שמה שמעכב אותנו זה ששנינו בבית כל היום עם הילדים זה תקופה ארוכה ככה יוצאים ממש מעט ולרוב כולם ביחד, למה אין לי אומץ לצאת עם הילדים או עם אחד מהם, פשוט למקום כלשהו בחוץ לפגוש חברים ילדים משפחה אני גם ממש בלחץ כי יש עומס בעבודה ואני לא משופשפת חצי שנה אחרי לידה עצות ואפילו אם מישהי תתן לי בראש שאתעורר איך לעזור לעצמי יתקבלו באהבה ❤️