היי בנות אני משלבת בבית ספר וגיליתי מתחילת שבוע על הריון ויצא שמאז שילדים חזרו…

היי בנות אני משלבת בבית ספר וגיליתי מתחילת שבוע על הריון ויצא שמאז שילדים חזרו לבית ספר לא הגעתי לעבודה כי נפשית היה לי קשה. בדקתי כל שניה בשירותים שהכל בסדר הייתי בלחץ מתוצאות בדיקות דם של הבטא וכאבי מחזור שהיו והלכו. היום אני מאמינה שמצפים ממני לחזור(החסרתי 2 ימים ) אבל בכללי מנובמבר הייתי מחסירה המון כי היה לי הריון כימי. אתמול ברוך השם הבטא עלתה ל1240 אבל זה יום רביעי היום וזה יום שהמחנכת שלהם לא נמצאת ונורא קשה לי ביום רגיל ומאמינה שהיום שאני עדיין טיפונת בלחצים יהיה לי יותר קשה. העבודה היא עד 1 היא לא עבודה קשה אבל נפשית מרגישה שקשה לי . הייתן הולכות? או נשארות עוד יום
💬8 תגובות👍1 לייקים

תגובות (8)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 במרץ 2025 בשעה 05:35
הייתי כן הולכת רק בשביל להתחיל לנרמל לעצמי כמה שיותר מוקדם שהכל מהמם ואני סוףסוף בהריון והכל תקין וטוב ויפה 🩷
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 במרץ 2025 בשעה 05:41
הייתי ממליצה לך ללכת - אם את לחוצה וקשה לך נפשית עדיף שלא תשארי לבד בבית ותמשיכי להתעסק עם זה תלכי לבית ספר שיהיה לך הסחות דעת עם הילדים ואנשים..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 במרץ 2025 בשעה 05:56
הייתי ממליצה לך ללכת, להשאר בבית לא יעזור לך עם המחשבות. תלכי לנקות קצת את הראש, אין מניעה באמת חוץ מלחץ
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 במרץ 2025 בשעה 06:37
תלכי תשתחררי מזה אץ לא יכולה לעצור את החיים בגלל זה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 במרץ 2025 בשעה 06:46
כן אני יכולה להגיד לך שגם לי היה קשה נפשית והמצב שלי רק התדרדר כי נסגרתי במיטה כל היום תלכי תעסיקי את עצמך שתהיה לך שגרה

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

תקשיבו.כבר לא יודעת מה לעשות. לבעלי יש חתולה שאימץ ממש לפני הקורונה.אנחנו הכרנו קצת אחרי.בהתחלה איכשהו הצלחתי להכיל אותה ואפילו קצת לחבב למרות שאני יותר אדם של כלבים.אבל עם השנים והמעברי דירה לאט לאט איבדתי כל סבלנות אליה,עד לרמה שאני ממש חושבת לעוף מהבית בגללה.כל הזמן עולה על השיש,על השולחן ,לפעמים בורח לה קקי על הספה או הרצפה.רוב הזמן מייללת ודורשת צומי.כשבאים אורחים עוד יותר מאבדת שליטה ועושה מה שבא לה. בעלי כבר יודע שאני לא סובלת אותה ומבחינתי אפשר למסור אותה.הוא גם אומר שאם זה עד כדי כך נורא מבחינתי השהות שלה בבית אז הוא ימסור אותה.אבל אומר לי את זה ועושה פרצופים ואי אפשר ממש לדבר איתו.אומר לי תמסרי אותה,אבל הוא יודע שאני לא אעשה את זה מהצד שלי.אני צריכה ורוצה שזה יבוא ממנו.מרגישה כרגע שהחתולה במקום הראשון. אם לא הייתה לנו תינוקת בת 4 חודשים הייתי כבר חוזרת מזמן לישון אצל ההורים שלי. אתן לא תבינו עד כמה אני סובלת נפשית מהשהות של החתולה הזו בבית.אין לי כוחות. מה אני עושה??
💬35 תגובות