תגידו יש מצב שריפלוקס גורם לילדה שלי לבכות בלי הפסקה רוב היום

פוסט חשוף אני דניאל, בת 30, אמא ל2 אוצרות מתוקים ואני בהריון שלישי אני דניאל הקטנה, עם הפוסט טראומה, עם החרדות הקשות, הocd והדכאונות אחרי לידה, עם ההפרעת אכילה, עם החיים הלא פשוטים שעברתי ואני ממשיכה לתת בראש, ממשיכה להיות שליחה של הבורא ולברוא חיים תודה להשם יתברך על הזכות מזכירה לעצמי שהמשקל הוא שולי, שהגוף המשתנה הוא שולי, שהמתנות הן שלי, עושה סטופ למרדף אחרי השלמות האידיאלית שרואים באינסטגרם עושה סטופ לחרדות, נושמת לתוכן, הולכת לטיפול ומתפללת לבורא עולם שיעזור לי להכיל את כל מה שעובר עליי, אין לי ספק שמכל הטיולים שיש לי הטייטל הכי מיוחד שיש לי הוא שאני אמא נלחמתי.בשיניים.כדי להיות אמא נלחמתי על השפיות שלי, אני נלחמת בכל יום אני מתמודדת נפש, אבל אני לא משוגעת הנפש שלי רגישה יותר לרעשי רקע, אבל הילדים שלי מטופלים באהבה ענקית אין סופית וגם הבונבון או הבונבונית שברחם - את כולם אני אוהבת שווה בשווה, את כולם רציתי מהמקום הכי אינטימי של הלב שלי שרק רצה להיות אמא מגיל צעיר, היום אני כבר בת 30, ואני גאה באמא שאני, אני לעולם באף התקף חרדה לא הזנחתי את הילדים שלי תמיד דאגתי שיהיו במקום בטוח או לצד אבא שלהם, שלא ירגישו שלאמא קשה ואם הבן שלי ראה אותי בוכה סיפרתי לו שאני בוכה כי ניגמר לי השוקולד. אני אמא מגוננת, טובה, ראויה יש נשים קרייריסטיות שזה כל מה שהן רוצות להיות בחיים, יש נשים משלבות, ויש אותי שהיעוד שלי והדרך שלי - זה להיות אמא במשרה מלאה לילדים שלי ולתת להם בדרך שלי את כל הלב שלי על מגש להראות להם זוגיות בריאה כמו שלי לא הייתה בבית חלמתי על משפחה וילדים, אני כל כך מבורכת. כל אמא באשר היא-היא מבורכת ואני מודה לאלוקים על הכוחות להתמודד עם הנפש שלי בגבורה ולקום לילדים שלי כל בוקר, להכין להם לאכול לקחת אותם לגנים, לשחק איתם, לקלח אותם, להשכיב אותם לישון, להיות אמא שלהם, שאם כואב להם משהו קודם כל כואב לי, שאם הם בוכים ממשהו, אני בוכה מבפנים, שהלב שלי מתפוצץ כבר 5 שנים מאהבה שלא ידעתי שקיימת והלוואי והיו לי כוחות נפשיים וכלכליים גם לילד רביעי חח רק רציתי לפרוק תודה שקראתן 🙏🙏

אשמח להתייעץ, סליחה על האורך זה חשוב ממש.. יש לי ילד מהמם וחברותי ברמות בן 3.5 לבעלי יש אחיין שגדול ממנו בשנתיים וקצת לפני בערך חודשיים הילדים שיחקו ושירדנו במדרגות קלטתי שאחיין של בעלי כל רגע מחבק את הבן שלי בצורה אובססיבית והוא כיאלו מגיע מהצד ומתכופף קצת ומתרומם כשקרוב אליו (כיאלו מתחכך בו) באותו יום נלחצתי כי ראיתי שזה קורה כמה פעמים באובססיביות אז צרחתי שיזוז ויזהר שלר יפלו במדרגות וכל אחד ירד לבד אין צורך בחיבוקים עכשיו ומאז היה קשה לי להוריד מהם את העיניים, תמיד שנפגשנו לא הייתי מאפשרת לבן שלי לא להיות בתווך ראיה שלי, היו כמה מקרים שחיבק יתר ונישק אותו כיאלו נשיקה תמימה אבל בצוואר ותמיד איכשהו עצרתי את זה בלי שיראו והרחקתי בניהם. השבוע הבן שלי נכנס לעשות פיפי ואז ראיתי שהוא נכנס איתו ופשוט מסתכל אז דרשתי שיצא מיד, אחר כך ירדנו ללכת הביתה והוא רץ אחרי הבן שלי ונתן לו מכות בטוסיק בלי הפסקה ונצמד אליו מאחורה כל פעם.. בעלי צרח עליו שיפסיק ויתרחק ממנו מיד, ואני ישר לקחתי את הילד לאוטו.. אני רוצה לשתף את בעלי בכל המקרים אבל לא יודעת איך לעשות את זה נכון שלא יראה שאני ״מחפשת״ אותו כי אני גם יודעת שברגע שאמא שלו תשמע על זה היא תעשה דרמה ענקית ותדאג להוציא אותנו משוגעים כי כבר ברגיל היא אומרת שאני יותר מידי מגוננת ומוותרת לילד שלי. דבר נוסף, הבן שלה במסגרת חרדית וכבר תקופה ארוכה אומרים לה שעובר עליו משהו והיא אומרת בעצמה שעובר עליו משהו ריגשי ומשהו לא טוב לו.. אז באיזשהו מקום אני חושבת עליו שחלילה הוא לא עובר משהו בגן, שהוא לא חווה הטרדה כלשהי או משהו אז בגלל זה חשוב לי גם לשתף את בעלי שאולי יעיר לאחותו את העיניים.. (ציינתי את המסגרת החרדית לא מתוך קטלוג או משהו אנחנו דתיים בעצמנו, זה נובע מכך שהמנהל הוא רב, גבר, אז ככה שאין לאמא יותר מידי שיח איתו והוא בעיקר מעביר מכתבים). ואני דואגת לילד שלי, אני לא מסוגלת לחשוב עוד, כל פעם מה יקרה אם ומה יעשה ואם שניה יהיו לבד מה אז..

בנות בוקר טוב ❤️ יש כאן אולי מישהי שמתנדבת באיחוד הצלה פליז פליז? צריכה להתייעץ