פריקה. לא מסוגלת לסלוח לסבא שלי ואמא שלי ממש כועסת עלי תגידו אם אני הלא בסדר פה כי אני באמת אבודה כבר. פעם היינו מאוד קרובים ואפילו בתור ילדה הייתי גרה אצלהם. עד שסבתא שלי נפטרה והוא התחתן עם אחרת ובחר לגור איתה במקום רחוק מאיתנו למשך 3-4 שנים בהם לא יצר קשר, נעלם. בא לבקר ואפילו לא הודיע, בזבז כסף זמן ואהבה על הילדים של אישתו ועלינו המשפחה שלו בכלל לא הסתכל. לא אומר מזל טוב בשום יום הולדת או אירוע. לא איחל מזל טוב שהייתי בהריון, לא מזל טוב ללידה אלא אמא שלי התקשרה אליו ואמרה לו שילדתי והוא איחל *לה* מזל טוב ולא רצה לראות את הילדה ואני ממש לא אזום עם בן אדם כזה שלא אכפת לו. בקיצור אישתו חלתה ונשארה בבית חולים מלא זמן והוא חזר קרוב נטו כדי שיעבירו לו את הזמן שלא יהיה בודד שהיא איננה וכל הילדים שלו כולל אמא שלי סלחו לו בשניה ומתחנפים אליו שהוא אבא טוב אבל אני לא מסוגלת. גם כשהוא ראה את הבת שלי הוא בכלל חשב שהיא בן וגם אמר ״הולך להיות לך בן הבא בתור רואים בגלל השיער שלה״ במקום להחמיא לה או להגיד משהו נורמלי ועד שהוא מחמיא לה זה כי אמא שלי ליד והוא רוצה להראות לה שהוא מתייחס אחרת הוא מתעלם.. ולבעלי קורא ״אחי״ כי לא ידע את השם שלו למרות שאלף פעם אמרו לו. בקיצור הרימו לו מסיבת יום הולדת ואני לא מגיעה ולכן אמא שלי יוצאת עלי שאני צריכה לסלוח לו ושאני מגזימה בכעס שלי. יש לציין שמדובר בבן אדם יחסית צעיר לא זקן בן 90 אלא גיל 70 ובריא לגמרי. אני לא מתנהגת אליו רע כשאני רואה אותו אני מכבדת אותו ואומרת שלום. פשוט שונאת אותו בלב. מה אתן אומרות?