ילדתי בשבוע 38+6 הריון בסיכון סכרת לא מאוזנת עם בלון, ציטוטק, צירים קשים, אפידורל, זירוז, האטות בדופק העובר ובסוף קיסרי 19 שעות של סבל ועינויים והחלמה קשה משום שעברתי לפני שבועיים תאונה טראומתית שעוד מחלימה פיזית ונפשית מזה. חזרתי לבית ההורים ואמא שלי וסבתא שלי עם ביקורות כל הזמן כלפי ואני יושעת כמה שאמא שלי חיכתה לילדה הזאת ודאגה שהכל יהיה ושאני חוזרים הביתה סוף סוף אבל אמרתי לה משהו שהרופא אמר לא לעשןת והיא אמרה שהיא ילדה 3 ילשים והיא מבינה ואז בעלי שאל אותה משהו והיא אמרה לו תשאל את הרופא ורציתי להתקלח כי חייבת לשטוף את החתך של הקיסרי 3 פעמים ביום והילדה בכתה והיא לא ניגשה אליה התפוצצתי וצעקתי לבעלי שאני עוזבים את הבית הזה ולא חןזרים ויצאתי מהבית הוא הרגיע אותי חזרנו וכל היום שהיה אמור להיות הכי שמח היה מלא בבכי שלי ושלה.. מאז הורדתי מהאגו נתתי לה להאכיל אותה אבל אני איתה בלילות ולא ישנתי דקה וכואב לי כל הגוף פיזית חיה כל שעתיים על משכחי כאבים לא מפסיקה לבכות. מתחילה לחבר נקודות שהיא לא דואגת לבת שלה בכלל ורק לנכדה שלה גם כשהייתי מאושפזת מהתאונה.. לא שואלת אותי בכלל איך אני מרגישה אם אני צריכה משהו , בנוסף ראיתי שיצא לי ברפס ונישקתי את הילדה לפני שידעתי ואמרתי לה, במקום להגיד לי שהכל בסדר ולהרגיע רק ביקורת נותנת לח ובכלל בכללי כל הזמן ביקןרות והרגשה שאני אמא חרא לילדה שלי. אני מוצאת את עצמי בוכה בלי סוף מאז הלידה. יש לציין שעבר רק 5 ימים מהלידה. אני במצב של חוסר אונים והרגשה שאף אחד לא אכפת ממני חוץ מבעלי.