אחרי הלידה (לפני שיגיע הברית) אני רוצה לעשות החלקה כמה זמן אחרי ההחלקה אסור לי…

עד איזה שבוע עבדתן? ואיך זה עובד עד הלידה אני לוקחת מחלה?חופש? מאשרים דבר כזה בעבודה?

שבוע 27 מחר 🙏🏻 בקיום יחסים שורף לי מבפנים דפנות האיבר שלי . ממש כהשאיבר של בעלי נכנס בלי יחסים אין שריפה בכלל ואין שריפה במתן שתן , למישהי קרה ? מה יכולה להיות הסיבה ? מחר תור שגרתי לבדיקות לילד ולי ואשאל את הרופאה אך רוצה לשמוע מנסיונכן .

רושמת פה כדי שאולי זה יעזור למישהי - התחילו לי כאבים שמדמים סימפיזיוליזיס הרופאה אמרה שזה כנראה זה אבל לא אבחנו עם צילום או משהו. מספר המלצות שהקלו על הכאבים מעט אבל בעיקר נתנו לי את האוויר להמשיך את היומיום שלי באופן יחסית טוב ולא סובלת כל היום מכאבים וממגבלות : ללכת צעדים קטנים , לאט ולא גדולים. להשתדל לא לעלות מדרגות וגם אם כן אז עם תמיכה. אם את מתאמנת לא לעשות תרגילים אסימטריים (לאנג׳ים וכולי). לא לעמוד על רגל אחת, גם לא בחימום בתרגילים וגם כשאת מתלבשת , פשוט להתיישב ולהתלבש/לנעול נעליים וכו׳. בירידה מהמיטה לחבר את שתי הרגליים ביחד ואז לרדת וככה בכל תנוחה. (משתדלת, מאוד קשה אבל אפשרי). לישון עם כרית בין הרגליים ולגייס רצפת אגן ובטן כשאני קמה מישיבה בהצלחה ואל תהיו מבואסות אם יש לכן עוד קצת וזה נגמר😁😁😁

לבת משפחה יש יומולדת 7. מה אוהבות בגיל הזה? בסקארה סט איפור ובושם? או משהו אחר?? סקארה או יש בסופר פארם?

פעם אחת ולתמיד איזה חסה הכי טעימה ולא מרירה כמו לא יודעת מה? 😅🤣

הלב כואב. מתכווץ. הדמעות עצורות בעיניים. כל פעם שמשהי מכריז על הריון, על לידה והנה, משהי נקלטה בטעות, ומשהי נקלטה כמה חודשים אחרי לידה- כיווץ לב גדול. מה שנשאר ממנו לפחות. מרגישה גוססת מבפנים. הרגשות כל כך חזקים. אכזבה אחרי אכזבה. חודש אחרי חודש. כמעט שנה וחצי של נסיונות ללא הצלחה. ולא, לא התחלתי טיפולים. וכן, אני בת כמעט 36 עם רצון עז לילדים שלא יכולה להיקלט טבעי אלא רק בטיפולי ivf. וכן, למרות הרצון לילדים אני עדיין לא התחלתי טיפולים בגלל פחדים וחששות. כן, המון יכולים לשפוט אותי בגלל זה. אשמתי שאני לא עושה טיפולים כדי להגשים את החלום אבל אני פשוט לא שם עדיין. ולא, הרצון שלי לילדים לא קטן יותר ממשהו אחר בגלל הפחדים שלי מהטיפולים. מרגישה תסכול כל כך עצום מהמצב. מסביבי כולן הריוניות. כל מי שלא רצתה ילדים נקלטה "בטעות" או בקלות ואני שרוצה כל כך...אני לא. הקנאה והתסכול והעצבות והסבל משגעים אותי. לא מסוגלת להסתכל לגיסתי ההריונית בעיניים או להיות בסביבה שלה. לא מסוגלת ללכת לבריתות. הפריבלגיה של בנות שרק רוצות, מנסות ומצליחות פשוט גורמת לי לקנא בהן. ה' תעשה לי כבר את הנס שלי! בבקשה! בבקשה!