כשהבייבי שלי נולד, החלטתי שאני מניקה. נלחמתי על זה בכל הכוח, עשיתי הכול כדי שזה יצליח, ושום דבר לא עצר אותי. אבל בסופו של דבר הבנתי—הוא פשוט לא אוכל. הוא אפילו ירד במשקל. ככל שניסיתי והתאמצתי, הבנתי בצער שהחלב שלי, שכל כך נלחמתי עליו, פשוט לא מספיק לו. ניסיתי לשלב, להיאבק עוד קצת, אבל זה לא עבד. ובסופו של דבר, אחרי ארבעה חודשים, בלב כבד, קיבלתי את ההחלטה להפסיק. זה לא היה קל. בעלי, הצדיק שלי, ראה כמה זה קשה לי. בלי שאדע, הוא שמר שקית חלב אם אחרונה מהמקפיא. היום הוא הגיש לי קופסה—פתחתי וראיתי עגילים מהממים. התרגשתי, הודיתי לו. ואז הוא הושיט לי מכתב. בתוך המכתב, גיליתי את הסוד המיוחד—העגילים האלו עשויים מהחלב שלי. החלב של הבייבי שלי. זה שעליו נלחמתי כל כך. לא הפסקתי לבכות מהתרגשות.