סוערת אחרי שיחה עם בעלי. האמת הצליח להער אותי ואני אשמח קצת שתגידו לי מהצד מה אתן חושבות ואולי להכניס אותי לפרופורציות. בעלי בכללי אבא שלא נמצע. לא כי הוא לא יכול, כי הוא בוחר שלא. היא בת שנתיים , ובכל התקופה הזאת הוא קילח אותה אולי פעמים, הוא לא משכיב אותה לישון. בכל התקופה הזאת הוא אף פעם לא ישב איתה כשחולה, יצאה איתה לבד אולי 5 פעמים וגם זה רק בחצי שנה אחרונה. אז שוב היו שבועיים שבקושי היה בבית ובת לא ראתה אותו בכלל ועוד , אז כרגיל עשיתי לו שיחה על זה. הוא מבחינתו זה בסדר להעלם ולא להקדיש זמן לילדה כי אני נמצאת איתה. הוא גם העיר לי ואמר שהילדה תמיד רוצה בחברתי כי אני יותר מידי איתה וכשאמרתי שמישהו צריך למלא את התפקיד הזה וזה מחויבות שלנו. ואם רוצה שהיא תפנה אליו אליו להשקיע בקשר שלהם וברור שהיא תחפש אותי כי אני זאת שת יד איתה. הוא אמר שאני מגזימה ובגיל שנתיים אני צריכה לשים אותה בגן כמה שיותר מוקדם ולקחת אותה כמה שיותר מאוחר (7-18)ובזה שאני אוספת אותה תמיד יחסית מוקדם ב16 אני פוגעת בה , וזה שאני מבלה איתה את הזמן (מתנס, הצגות, פרקים,מפגשים עם חברים) באים אומר שאני דבוקה לה לתחת. עכשיו הוא לא הצליח להגיד מה בדיוק לא בסדר בזה וגם לא הצליח להגיד לי איפה אמורה להיות הילדה אחרי הגן. אבל מבחינתו אני יותר מידי זמן איתה וזה גם בסדר שהוא לא יראה אותה גם חודש וזה לא יפגע ביחסים שלהם. זה נראה לי סופר מטומטמת ועטום רגשית וגם מרגיש כמו מניפולציה לזרוק אלי את האחריות ממנו אבל לרגע אמרתי אולי הוא באמצ צודק ואני מגזימה. תכניסו אותי בבקשה קצת לפרופורציות כי אני כבר מאבדת את זה