פוסט שיתוף. אז אחרי המון המון התלבטויות , החלטתי בגיל 32 לא לעשות את בדיקת מי השפיר. בהמשך חודש שלם ובשבוע האחרון הרגשתי שהמחשבה סביב זה גורמת לי ללחץ נוראי וחרדה. לא קיבלתי המלצה של רופאים לעשות(כי כשנכנסתי להריון הייתי בת 31)אבל הגיל כבר יותר הלחיץ אותי ולכן שקלתי לעשות. לא פחדתי מהמחט, לא פחדתי מהבדיקה . פחדתי מהסיכון הנדיר שיכול לקרות לי משהו או לעוברית. והכי הרבה פחדתי מהתוצאה, התחילו מחשבות ושאלות קצת יותר עמוקות ומורכבות. מה אעשה עם התוצאה? במידה וחס וחלילה התוצאה לא תקינה, מה אני אחליט לעשות? ואם זאת תוצאה חלקית שמגלים משהו, אבל הוא לא ידוע , אז מה אני ארגיש עם זה ואם זה יגרום ללחץ במשך כל ההריון? חס וחלילה הפלה עקב הבדיקה שיכולה לקרות עד חודש וחצי אחרי הבדיקה, איך ארגיש אם זה יקרה בגללי? או המחשבות שעד שיעברו החודש וחצי האלה.. כן כן גם אני לא ידעתי שזה עד חודש וחצי. העדפתי לחקור וללמוד על הדבר הזה מאשר לגשת לזה בלי להבין. חשבתי קצת גם על הפן הרוחני, מה יקרה אם, אם אני מסוגלת להפיל יצור חיי שיש לו כבר נפש והוא מרגיש.. ואני לא דתייה אני מגיעה מבית חילוני מאוד ומסביבה חילונית שלא מאמינה בשום דבר שאני מרגישה או מאמינה בו. ונכון כל הנושא הזה הוא נושא שנוי במחלוקות, ואני לגמרי מבינה נשים שעושות את בדיקת מי השפיר ואפילו מעריצה אותן שלא נכנסות למחשבות כמוני. והלוואי ולא הייתי נכנסת לעומק הדברים. קמתי בבוקר וביטלתי את הבדיקה לחמישי הקרוב. אז למי שמחפשת תור למי שפיר , אז פינתי באסותא😅 בקיצור תודה רבה למי שקראה עד לפה הרגשתי שאני חייבת לשתף ולקבל קצת תמיכה להחלטה שקיבלתי. הסביבה שלי מאוד תומכת בבדיקת מי שפיר ואני היחידה שהחליטה לא לעשות וזה מאוד מאוד מפחיד אותי אבל אני גם שלמה.