סתם רוצה לשתף... אחרי שנה וכמה חודשים של ניסיונות ובדיקות, מעקבים, כדורים והרבה דמעות נכנסתי להריון והיום תודה לאל בשבוע 16. גם לפני כן כשבכלל לא ניסינו ונמנענו (רצינו להספיק דברים אחרים קודם שקשה לעשות בהריון או עם ילד קטן), וגם כשהיינו בתהליך של הניסיונות- היו אנשים קבועים במשפחה המורחבת שבכל הזדמנות חפרו על מה עם ילדים, אתם לא מתגרים מהאח הזה והזה שנולד לו תינוק?, אתם לא מרגישים שצריך להרחיב את המשפחה? וכו'. כמובן שכל אמירה כזאת ובמיוחד בזמן שניסינו הייתה כמו סכין בלב. גם עכשיו אחרי שסיפרנו אני מרגישה כעס כלפי אותם אנשים שלא הרפו, ושלא מגיע להם בכלל שידעו. אם יש פה מזדהות.... אני רק פורקת בתקווה שיעזור לי להרגיע את הכעס ולא לשמור הכל בפנים.

מי שהיתה עם קיצור צוואר.. האם מותר לקיים יחסים בחודש 9?

לא בנויה לחרדות האלו.. היריון תאומים ובסקירה ראשונה ושניה הכל היה תקין ב"ה.. עשיתי עכשיו הערכת משקל בשבוע 26 והטכנאית אמרה לי שהכליות של אחד מהעוברים נראות גדולות מדי (בטווח הגבוה של הנורמה)- אבל חזרה שוב ושוב שלא בטוחה מה היא רואה. מישהי ששמעה משהו דומה ויכולה להרגיע? אני אצטרך לעשות סקירה מכוונת לכליות אבל עד שזה יהיה אין לי אוויר😭

עשרים יום אחרי לידה זה תקין שהדם מתחלש ואז שוב מתגבר? כמעט נגמר ואז שוב דם…