אשמח לשמוע שאני לא לבד:) אז ילדתי בת מתוקה אמיתית לפני חודש. ומשום מה אני ממש ממש נכנסת לחרדה כשההורים של בעלי מחזיקים אותה, ברמה שאני לא נושמת ומתחילות לעלות לי דמעות ורק מחכה לקחת אותה חזרה אליי. עם ההורים שלי ואחיות שלי אין לי בעיה, יותר סומכת עליהם וגם מהצד שלי היא לא נכדה ראשונה ומהצד של בעלי כן. בעלי מבין אותי אבל גם אומר שאני צריכה להתמודד כי היא נכדה גם שלהם, ואני לגמרי מבינה. אבל זה ככ קשה לי… לפעמים חמותי ממש באה לקחת לי אותה ואני לא נותנת לה. פעם אחת ביקשתי לקחת אותה ממנה והיא לא נתנה לי - אמרה ׳יש לכם אותה כל הזמן׳. גם חמי הוא בעיני איש מוזר ויש לו הערות ציניות מעצבנות שאני ממש לא מסוגלת להכיל יותר, וגם מגעיל אותי שהוא מקלח אותה (עם בעלי כמובן) או רואה אותה עירומה. ברור לי שזה לא מיני אבל בכל זאת. משהו בנוכחות של שניהם עם הבת שלי ממש מכניסה אותי לחרדה. עוד מישהי חוותה את זה ומבינה אותי? מה אני יכולה לעשות? כי להתנתק מהם זו כמובן לא אופציה.

בנות עם היריון לא מתוכנן כמה חודשים אחרי לידה איך סיפרתם לבעלכם ? אני עדיין לא סיפרתי יש לי עוד שבועיים בדיקה דופק עכשיו שבוע 5 כבר שבוע שיודעת לא יודעת איך לספר

שבוע 37+4 יש לי ביקורת אחרונה בקופ"ח ביום שישי הקרוב. אני רואה שבנות בשלב שלי ועוד לפני יודעת על מחיקה/פתיחה... האם אני צריכה לדעת אם יש לי פתיחה או משהו? לא מרגישה משהו מיוחד פרט לציר אחד ודקירות חולפות בנרתיק. מרגישה תנועות כרגיל בע"ה