לא יודעת להגיד לך לגבי כולם, אבל אני גם ככה לא מרגישה רע על זה להפך מכריחה אותו להשאר לפעמים בבית כדי להרגיש את התינוקת כל עוד היא קטנה ואומרת לו שיודה לי על זה בעתיד

קודם כל את לביאה לפני הכל ! כולנו עוברות ימים לא פשוטים שכן אנחנו צריכות עזרה מהסביבה שלנו השאלה היא למה את מרגישה ככה ? יש לך זמן איכות שלך עם עצמך ? זמן שלך עם בעלך ? את יוצאת קצת עם התינוקי לנשום אויר ? אני יכולה להגיד לך שאני בלידה הראשונה זילזתי בזה ומצאתי את עצמי ממש בדאון… השינוי התחיל ששמתי את עצמי במקום הראשון ופשוט דאגתי לנפש שלי , בסוף התינוק צריך אמא חזקה שדואגת לעצמה קודם כל.

ממש מזדהה עם מה שאת מרגישה. קרה לי אתמול שאיבדתי עשתונות מול הבן שנתיים וחצי שלי ובכיתי את חיי מולו והרגשתי שאני על סף וחייבת עזרה מיידית והזעקתי את בעלי (אני בהריון מתקדם) הרגשתי ככ רע שאני לא מצליחה להיות האמא הטובה ואיך אני ככה נשברת בקלות ולמה אני רואה מלא נשים סביבי שמתקתקות הכל ומצליחות להחזיק הכל. כן , זה קשה. בייחוד כשיש גם הורמונים! אז קבעתי לי פגישה עם פסיכולוגית כי אני מרגישה שאני חייבת רגע להתאפס לא יודעת אם יעזור., מקווה!

כל הנשים שהבעל מבטל עבודה כדי לעזור להן הן נשים חלשות? האם אישה נמדדת בזה שהיא יודעת לעשות הכל לבד?