שבוע 37+ 4 הפרשות דלילות ומרובות, אני חושבת שיש ריח של שפיך (סליחה על התיאור 😬) אבל לא חושבת שזה פקק רירי כי ההפרשות דלילות ולא עם צבע מוזר

מותר לאכול גבינת חלומי בהריון?

היי לכולן אני שבוע 9+3 הריון שני שלי ביצעתי בדיקות דם ראשוניות והתברר שאני נשאית של מחלת הנשיקה כי הילד שלי נדבק בגן לפני ארבעה חודשים מסתבר שהדביק אותי אבל לא הרגשתי ולא ידעתי דבר היום התקשר אלי רופא הנשים שלי ואמר לי שאני צריכה להתייעץ עם מומחה לזיהומים ולהגיע להחלטה האם להמשיך את ההריון בסיכון ובידיעה שיש 30% שיוולד עם מום עיוור אוו חירש אוו אם להפסיק את ההריון ולהפיל הרופא לא נתן לי יותר מידי סיכויים והמליץ על הפלה אני ובעלי מרוסקים ולא מפסיקים לבכות אני לא יודעת מה לעשות מצד אחד מאוד רוצה את ההריון ומצד שני לא יודעת אם זה הוגן להביא אותו לעולם בידיעה שהוא יסבול וגם יש סיכוי שבסוף הוא יוולד בריא בלי כלום אבל זה לא וודאי מישהי מכירה חוותה?

מה עושים במקרה כזה של נשיכה? מורחים על זה משהו? או שזה עובר לבד? בת 4 חודשים מעולם לא חוויתי את זה, והיום הבן שלי החליט לנשוך אותה כמובן שמבחינת חינוך הכל הועבר והוא הבין אבל מה עושים עם הפצע שנשאר לה?

דחווף קרה לכן שיחסית בסוף ההריון העובר לא גדל?? הערכת משקל כל הזמן אותו דבר בקושי מעלה בגרמים ולפני שבועיים בדקו לי זרימות בשלייה היה תקין עכשיו אמרו לי לעלות למיון בבקשששההה מה הסיבה לכך שהוא לא גדל אני ממש פןחדת מזירוזים רוצה לידה טבעית תגידו לי בנות שעברו את זה

היי לכולן פעם ראשונה שלי שאני כותבת פה , מקוןה שזה המקום הנכון. הרבה אומרים עליי שאני חזקה נפשית, שאני לוקחת הכל בקלילות ולא ברצינות, שלא אכפת לי אבל בנינו? אני פשוט מסתירה הכל. אני מסתירה את הרגשות שלי את איך שאני מרגישה כשבעלי פשוט מקלל אותי כל יום רק כי אני בוכה או נעלבתי ממשהו או שאמרתי מילה לא במקום הוא פשוט מקלל אותי ויורד עליי. מפגרת,סתומה, מטומטמת,ז!נה, אהבלה וכו וכו אני לא מראה את זה אבל אני כל כך שבןרה מהמילים האלה שאני לא מצליחה כבר להחזיק את עצמי. מעדיפה שירביצו לי מאשר לשמוע קללות עליי. עשינו חשבון משותף(טעות חיי)ועל כל שקל הוא בוחן אותי , גם אם זה כביכול מהמשכורת שלי אמרתי לו שאני לא חושבת שזה היה רעיון טוב מה הוא ענה לי? ״אז למה התחתנתי איתך״ מה הקשר? כל פעם כשאני פותחת שיחה איתו שקשה לי בבית,קשה לי לבד ואני בודדה מאוד. הוא קורא לי משועממת. ועכשיו השאלה ״מה לא ידעת שהןא כזה לפני״? לא. כי הוא לא היה כזה. לפני שהתחתנו הוא היה הגבר המושלם. הכל עשה ותמיד החמיא לי עכשיו? אני כל כך מתביישת לדבר איתו לפעמים שזה לא יוביל לריב או וויכוח שבסופו איכשהו אני אשמה והכל אני ואני. אין לי את מי לשתף. כולם חושבים שאני משוגעת ו״הורמונלית״ כבר נמאס לי האמת. לסבול את כל הגועל הזה שנזרק עליי. אני חלשה כבר