בננות חייבת עזרה שלכם אני בתחילת הריון ואנחנו כרגע גרים ביחידת דיור בחור בארץ בעלי מרווח בקושי 6000 שקל ואני לא יכולה לצאת לעבוד הוא עכשיו מתחיל גם עבודת לילה אני רוצה כבר למצוא את הבית שלי ולהתחיל לחיות כמו בנאדם נורמלי אני גם לא סגורה עליו ואוהבת אותו אני חושבת ממש להתגרש ממנו כל הגישה שלו מעצבנת אותי אבל אם אתגרש לא איהיה לי לאן ללכת ובכלל עם הכסף …… אתם מכירות עמותה שעוזרת לנשים כמוני ??? תייעצו לי ….

שבת שלום בנות. אני עוד שניה שבוע 29, כבר 3 ימים סובלת ממיגרנות לא מהעולם הזה, לא חושבת שהכרתי דבר כזה לפני ההריון. לא נדבר על זה שאקמול לא עוזר לי, שותה מספיק כמובן. אני שוכבת ומרגישה שאני לא מצליחה לשכב, מסתובבת לצדדים לא מצליחה, לדבר גם לא מצליחה כאילו מרגישה שמופעל לחץ על הראש. אני מתחרפנת אני לא מצליחה לתפקד. מה עושים?

היושש באיזה שבוע יצאתם/יוצאת לחופשת לידה??

בהתחלה יש למה לקנות לול? אני קונה עריסה מתחברת? אפשר לדחות את זה בחודש / חודשיים אחרי הלידה?

מה עושים עם תחושת הבדידות לאחר לידה? אני מוקפת במשפחה וחברים. וכביכול לא בודדה כי אם אפנה למישהו מהם לבקש עזרה הם יהיו שם לכל דבר.. אבל... אני צריכה את בעלי. דווקא הוא התרחק. בשבוע הראשון אחרי הלידה הוא ממש היה פה בשבילי, הקשיב, עזר, תמך, לקח חלק.. אבל אחרך כך הוא עבר לישון בסלון כי מפריע לו הבכי של התינוק בלילה.. והוא עובד בבוקר. ואני מבינה זה קשה לקום מוקדם לעבודה אחרי שהתעוררת כל שעתיים בלילה. אבל זה לא רק זה.. הוא ממש בקושי מתקרב אליי, לא חיבוק, לא נשיקה, לא ליטוף. אפילו לא מילה חמה.שלא נדבר על להגיד שהוא אוהב אותי. ציפיתי שלפחות בשבתות יהיה כמו בשבוע הראשון. שיהיה עם התינוק לכמה שעות במהלך היום כדי שאוכל לישון כמה שעות רצוף. וזה לא קורה. ולא רק שלא קורה הוא גם ישן שנצים בכיף שלו.. אני גם על כל תפעול הבית מעבר... ניקיון, אוכל, כביסות. ככ בא לי שהוא יבוא יום אחד ויפתיע והוא זה שיכין לי ארוחה. ולא כי כבר התחננתי מעייפות ותשישות. ככ בא לי שהוא סתם ישב לידי ויחבק, או סתם יפרגן על זה שלמרות שקשה אני מצליחה להחזיק. אני משתלת ממש לפרגן לו על דבר שהוא עושה. שידע שאני רואה אותו. שאני מעריכה גם את הדברים הקטנים שהוא עושה.. שידע שאני יודעת שהשינוי הזה שאנחנו הורים פתאום זה קצת מטלטל.. שאני מבינה את החששות, הפחדים. אבל אני מרגישה שקופה. כאילו הוא לא רואה אותי בכלל.. אני מרגישה שאני צריכה לסחוט ממנו מילים טובות וגם אז זה לא יוצא לו. כאילו משהו כבה. במקום שנהיה משפחה קטנה וחמה. זה אני לבד עם התינוק ואיתו, שאני דואגת לו גם כמו ילד קטן. לא אוכל אם אני לא מכינה, אם אני לא מכבסת אז יהיה פשוט הר של כביסה, אם אני לא מנקה אז הבית ישאר מלוכלך.. הוא כבר זרק לי פעם כשניסיתי לדבר על זה "את בחופשת לידה, אני עובד" והבנתי שמבחינתו הוא רואה את זה כאילו אני נופשת באמת. הוא באמת לא רואה את מה שאני עושה בבית. כי זה כבר מובן מאילו שהכל עליי.פשוט עכשיו יש גם תינוק שאני מטפלת בו. הוא באמת לא רואה את הקושי וכמה אני זקוקה לו. בנוסף אני גם סטודנטית, ומנסה להמשיך ולסיים את התואר, ויש מבחנים ועבודות, ולזה אני כבר לא ממש מוצאת זמן.. אני עושה הכל באהבה ובכיף, לא מבקשת שיעשה במקומי. רק שיראה אותי. שיגיד שהוא אוהב, שיחבק..

אשמח לתשובה מניסיון- מי שהשתמשה במשאבות של ביאמבה/ לופאמפ, כמה הן רועשות? אני סטודנטית ורוצה לשאוב בשיעורים, נראה לכן אפשרי? ואם יש למישהי המלצות לדגם מסויים אשמח לשמוע!