מרגישה שמשהו דפוק בי אחרי הלידה נכנסתי להריון ועברתי הפלה כי לא היה מים ברחם לעובר ממש נלחמתי להשאיר אותו עד שכבר היה זיהום.. כלכך רציתי את ההריון הזה והנה אני חצי שנה אחרי ומרגישה שהגוף שלי דפוק לא מצליחה להיכנס להריון מאז.. תופסת את ימי הביוץ ועדין זה פשוט לא קורה כל חודש אני בוכה כל חודש אני מתייאשת מרגישה על הפנים כרגע

חייבת להירגע גיסתי ובעלה מגיעים לארוחות שישי לחמותי פעם בשבועיים , הם אף פעם לא מגיעים בשבת כי בעלה עובד בשבת (מבחירה) וגם לא נשארים איתנו עד מאוחר בשישי מהסיבה שהוא צריך לקום מוקדם בבוקר. עכשיו בגלל ששבת נכנסת מאוחר, הבן שלי (7 חודש) כבר הולך לישון בערך בסביבות 7 בערב ולא כולם מספיקים לראות אותו ולהיות איתו. כשהם באים הוא בדרך כלל ישן. השבת הזו אנחנו צריכים ללכת להורים שלי (גרים קרוב לחמותי) בגלל שגיסתי רוצה לראות את הילד שלי היא אמרה לבעלי (אפילו לא דיברה איתי אם זה בסדר) שהיא תגיע ב18 בערב לחמותי כדי להיות עם הבן שלי. פשוט קבעה עובדה.. אני לא רוצה מכמה סיבות - 1. זה כבר שעות שהבן שלי עייף והיא לא באמת תגיע ב18, היא בטח תגיע לקראת 19 והוא כבר יהיה נודניק וירצה לישון. 2. אני צריכה ללכת לעזור לאמא שלי לערוך שולחן ולהכין סלטים וכו׳ ומגיעה תמיד קצת לפני כדי שאוכל להניק ולהרדים שם את הילד בנחת. 3. אני סתם אהיה לחוצה על הילד ולא יהיה לי טוב. בעלי נותן לי ״פיתרון״ שאני אשים את הילד אצל חמותי ואלך לאמא שלי לבד באיזה סרט בדיוק לא הבנתי? הבן שלי צריך אותי, אני רוצה להיות לידו כי חמותי בטוח תתעלם מכלללל סימני העייפות שלו ותגיד לבעלי שהילד ״בכלל לא עייף ושנפסיק להרדים אותו בשעות קבועות ולעשות לו משטר״ וכל השיט הזה , שהוא בכלל לא נכון אגב. בעלי לא מנסה אפילו להבין אותי, רב איתי פיצוצים על זה נעלב בשביל אחותו וגם אומר זה גם הילד שלי וזורק לי בציניות ״סבבה את הבוס מה שתגידי״. ואני אומרת לו אייין בעיה היא רוצה להיות עם הילד שתעשה מאמץ ותבוא בשעות סבירות, בבוקר בצהריים, למה בערב? שתבוא בשבת בצהריים שתעשה פאקינג מאמץ. למה אני צריכה לסבול ולהיות לחוצה בשביל שהיא תהנה עם הילד שלי כי ״היא לא ראתה אותו הרבה זמן״? מה ההיגיון? אין לי כוח כבר !!!!

שבוע 39 כבר 3 ימים יש המון הפרשות דמיות האם תקין? לפי המיון יולדות הכל תקין יש רק מיעוט במי שפיר אבל מה אתן חושבות?

שלום,מישהי יודעת איך אפשר לשלוח מתנה באנונימיות?