הבן זוג שלי והאבא לילדים שלי שאני מכירה סך הכל 5 שנים הספיק לבגוד בי, להיפגש עם נשים מאחורי הגב שלי על חשבוני, אממה הוא מכחיש שהוא בוגד ובחיים לא יודה בזה. עם הזמן גיליתי שהוא חתיכת נרקיסיסט במודע או לא. לא טוב לי שם אבל משום מה משהו עוצר אותי לסיים את זה. הוא חתיכת מניפולטיבי. סיטואציה שקרתה לאחרונה אמר לי שהולך לעבודה השנייה ביום החופש שלו, האמנתי בסוף הולכת לשם ממש במקרה ומגלה שהוא לא שם. לקראת הערב מוצאת קבלה שהיה באשדוד בסופר של עוגיות,חלב,קפה,סיגריות. טען שאני מגזימה ברמות שאני מחטטת לו בכיסים ושהוא לא חייב לי דין וחשבון על כלום כבר באותו ערב הייתה לי הרגשה שכל זה הולך להסתיים. יום למחרת תחושות חרטה מהצד שלו לא מפסיק להתקשר,לבקש שלום בית ולא עמדתי בזה שוב נפלתי להישאר. באחד מהשיחות הוא שאל אותי את תסתדרי בלעדיי?! רק עכשיו אני מעקלת את כל מה שהוא אמר לי ולא מבינה איך אני עדיין חושבת שזה בן אדם שאוהב אותי כי ככה לא מדבר מישהו שאוהב.. רק על זה אני שונאת את עצמי

בנות שעשו שפתיים זה כואב?????

הייתה לי ולבעלי שיחה על כך ששקלתי ברצינות לרשום את אחד הבנים שלנו(בן 4) לאודישנים לדגמן ולפרסומות כי הוא יפיוף, צ׳ארמר, כולם מעולפים ממנו והוא ממש שחקן בנשמתו. בעלי ענה לי בשיא הפשטות שהוא ממש לא יכול לדגמן והוא לא דוגמן, אולי הבכור שלנו אבל זה שדיברתי עליו לא. הייתי בהלם!! אני יודעת שאולי זה נשמע קצת שטחי אבל ממש נפגעתי מהאמירה הזאת וגם אמרתי לו שמבחינתי ממש נפגעתי עבור הבן שלי…יום אחרי זה הזכרתי לו את השיחה והוא המשיך להגיד את דעתו בנושא אותו הדבר זה הגיוני שזה ממש פוגע בעיניי?! מעצבן אותי

ואיי איך קשה. פשוט קשה להיות אימא....קשוח לייי. מעבר לתחושה שכבלו אותי בשלשלאות לנצח. אני פשוט מרגישה שאני לא עושה טוב, לא מטפלת טוב.....אוףף מתי זה משתפר... אימא לתינוקת בת חודש וחצי