פוסט פריקה.. אני ובעלי זוג דתיים פלוס תינוק מתחת לגיל שנה. אני אוהבת את בעלי וסומכת עליו מאוד.. הוא איש אכפתי חם ואוהב , יש גם על מה לעבוד כן אבל בגדול הוא אחלה. אני ובעלי מאוד שונים באופי , הוא יותר חברמן ואני יותר מופנמת וסגורה.(לא לגמרי) אין ספק שמבחינת האופי אנחנו מאוד שונים , אבל זאת המציאות כן ואני לא מנסה לשנות אותה. דיברנו על עניין החתונות המעורבות ויש לו קטע שהוא ממש מגזים עם האלכוהול , ברמה שהוא לא מצליח לתקשר . גם ככה אני לא מתלהבת מזה(ואמרתי לו את זה והוא הבין) שהחתונה מעורבת (שוב אנחנו דתיים) , אז לראות אותו חוזר שפוך שה' יודע מה התחולל באותו ערב ממש חורה לי. בקיצור אמר שלא יקרה מצב כזה שהוא יחזור ככה הביתה שפוך אלינו .. וכמובן הנה שוב זה קורה. ברמה שחברים היו צריכים להעיר אותי בלילה כדי לשאול איפה לזרוק אותו. והחברים שהיו איתו באותו אירוע (חלק מחבורה) היו סבבה לגמרי (לא שתויים) אני פשוט מרגישה מאוכזבת וכאובה . מרגישה שבשנייה שהוא יוצא מהבית , הוא שוכח את כל השיחות שאנחנו עושים ועל החשיבות שלהן. (מיותר לציין שהפוך זה לא קרה ולא יקרה והוא יודע) אני מרגישה קצת מטומטמת שאני כל פעם "מוותרת" ובסוף סולחת ונותנת לו לחזור שוב על אותם דברים. אני לא אקשור אותו אליי ולא יכריח אותו לעשות כלום , אבל אני פשוט עצובה ובעיקר מתוסכלת. תודה למי שקראה עד פה ❣️