נשרף לי הלב!!! התחתנתי לפני שנה כמעט, אנחנו מכירים בערך שנה וחצי ומאז שהבת שלי נולדה לפני כמעט חמישה חודשים אני מרגישה שבעלי מתרחק ממני. הבנתי שאצל כולם יש מריבות אחרי הילד הראשון אבל אני מרגישה שבעלי כבר לא אותו אדם שהכרתי, שהוא לא אוהב אותי יותר. אנחנו שנינו מנסים לעבוד על הזוגיות שלנו ומההתחלה היינו מדברים על זה תמיד ומנסים לפתור בעיות, הבטחנו שניתן שנינו מקום לזוגיות בתוך ההורות, הגדרנו לנו יציאה פעם בשבוע ועשינו הכל כדי שלא נאבד אותנו. אז כן בחודש הראשון הכל היה דבש, יצאנו פעם בשבוע והיינו יושבים בסוף יום לדבר על מה עבר עלינו ואיך כל אחד מרגיש. אבל לאט לאט הפסיקו היציאות, הוא הפסיק להתעניין בי וזה הגיע לרמה שהוא כל יום חוזר מהעבודה ונזרק מול הטלוויזיה עד שהולך לישון, בהתחלה היינו משקיעים בארוחת ערב ורואים משהו ביחד ואז הולכים לישון ביחד אבל גם זה נגמר והוא התכנס בתוך עצמו, הוא רואה טלויזיה והולך לישון על הספה ובבוקר קם לעבודה לפניי. אין בינינו כבר תקשורת ואני מרגישה שככל שניסיתי לפתוח את זה איתו ולדבר איתו הוא רק הולך ומתרחק. במקרים הפחות טובים אנחנו רבים ואז הולכים לישון בריב. זה שורף לי את הלב!!! אני מרגישה שבעלי נפרד ממני למרות שהוא ליידי ישן על הספה, אני מבולבלת נורא ולא מצליחה להתרכז בכלום ביום יופ. זה תקין? זה באמת המצב אצל כולם? אני מרגישה שכלום לא יעזור לנו וזה יהיה המצב שלנו וזה גומר אותי!! אני תמיד מנסה להיות הכי טובה בשבילו, כולם מסביב אומרים לו שהוא זכה באישה שאין כאלה בכל העולם והוא גם היה אומר לי את זה, עד לפני תקופה קצרה שהוא הפסיק גם עם זה… אני לא יכולה להמשיך לחיות ככה אני מרגישה שנשבר לי האמון בו וגם אם אנחנו כביכול בטוב אנחנו כבר לא אותו דבר כמו פעם. זה גומר אותי. אני מקווה שתצליחו להבין את הסיטואציה למרות שכתבתי מבולבל, אני די מבולבלת בעצמי…