בנות אני מתוסכלת כל כך ולא רוצה לצאת על בעלי על כלום בבקשה תעזרו לי להסביר את עצמי בצורה רגועה ומובנת אני שבוע 32, התחלנו לארגן את החדר של התינוק, סיימנו צביעה והוצאנו את כל מה שלא קשור (החדר היה מחסן) ונשאר לנו לתלות מנורה שכבר יש את החורים בתקרה ווילונות שבעלי בטעות סתם את החורים של הוילונות וצריך לקדוח שוב.. משבוע לשבוע אני נהיית עייפה יותר, כבדה יותר, חלשה יותר.. ובעלי לא מייחס שום חשיבות לעיצוב החדר ולמה כל כך דחוף לי לסיים הכל עכשיו כי יש לי עד שבוע 40 לפני הלידה לא משנה כמה הסברתי לו שאני גמורה ואני לא אצליח לעשות את הדברים כמו שאני רוצה אם אחכה לחודש תשיעי. היום היתה לנו הזדמנות לתלות הכל בחדר וככה לסיים עם הקדיחות והאבק ואוכל כבר לשטוף ולהכניס את הריהוט, הוא החליט שדוחים לשישי ומה הבעיה שלי לחכות? הבעיה היא שאני עובדת בעבודה מתישה ורציתי בשישי כבר לשטוף ולהתחיל להכניס דברים ולא לחכות לשבוע הבא. אני שומרת שבת ככה שאצטרך גם לבשל, גם לנקות, גם לנקות את האבק בחדר ואני אחכה עוד שבוע לפני שאני מתקדמת עם החדר. תבינו, אין אור כרגע בחדר ופשוט בא לי לבכות מתסכול. אני לא רואה את זה כ״יש לנו 8 שבועות אז יש זמן״ והוא מבחינתו הכל טוב איתי אני כולה קצת בהריון וקצת אעבור לידה, שטויות. גם הוא מצונן לפעמים.