וואלה לפעמים לא. חשבתי שתהיה לי סבלנות של פיל ויש פעמים שאני יוצאת מדעתי ואפילו צועקת ואני בדרך כלל לא אדם שצועק אז זה קשה לי לראות את עצמי ככה. כשאני מרגישה אשמה אני מנסה להגיד לעצמי שאני לא מלאך וגם לי יש רגשות ואני עייפה וכו'. ושאני אשתדל להשתפר. לבקש עזרה כשאפשרי. ואני באמת מנסה... יש דברים שפעם היו מוציאים אותי מדעתי והיום אני מצליחה לדחות את הסף הזה או יודעת לקחת לי כמה דקות הפסקה ואז לחזור (נגיד בהרדמות שאורכות הרבה זמן) או לחשוב על מה אני מתעקשת ומה לא חייב להתעקש עליו. אני לא מכירה אותך אבל לפי מה שכתבת אני בטוחה שאת נותנת 200% לילדים שלך, תזכרי שאנחנו בני אדם ותמיד אפשר להשתפר גם בצעדים קטנים. וגם שאי אפשר להיות סבלני כל הזמן, זה הגיוני.

באמת הכל משוגע, וגם אני חושבת ככה, זה לא פשוט אבל משתדלת להניח את הטלפון בצד כשאני עם הילד, ככה לפחות אני מרגישה שבזמן הזה אני לגמרי איתו.