כתבתי פה פוסט לפני בערך שבוע וחצי , על ההורים שלי שאני כל כך אוהבת שמנסים לקחת שליטה על החיים שלי בדרכים עקיפות (שקרים מניפולציות רגשיות וכו) הדברים שעברתי איתם לא בריאים, שיחקו עם הנפש שלי לתחושתי והתנהגו כאילו שהילד שלי הוא בעצם שלהם, כעסו שקיבלתי החלטות על הילד שלא התאימו להם וכו. השיחה נגמרה בכעס מצידם שאני מעיזה להגיד להם (בצורה מכבדת) שאני לא מקבלת את השליטה הזאת ומבקשת מהם להפסיק לשקר לי להתחיל לכבד את הבקשות שלי ולא לתת לי תחושה של אני יכולה לדבר על מחר ולא שמים עליי. היום ידעתי שהם מתגעגעים לילד שלי וחשבתי שירצו קצת להנות איתו, אמרתי להם שאם בא להם הם יכולים לקחת את הילד בשעה מסוימת מהגן וממש ביקשתי לא לפני השעה הזאת כי הילדים אוכלים וחשוב לי שהוא יאכל לפני שמוציאים אותו, כי בין היתר הילד שלי לא אוכל איתם. הגן עם מצלמות ואני צופה בילד בזמן הגן רואה שהוא אוכל ישן ושהכל בסדר איתו פתאום מחפשת את הילד במצלמות ולא רואה, הם לקחו אותו חצי שעה לפני השעה שביקשתי, הילד לא הספיק לאכול . שואלת את אמא שלי בערך רבע שעה אחר כך היא משקרת(שוב) ואומרת שהם לקחו הרגע, אמרתי לה הרגע או לפני רבע שעה אז היא מתחמקת ולא עונה. היא לא שמה לב ששנייה לפני היא שלחה לי כבר תמונה שהם בגינה.. (שזה נסיעה של כמה דקות לפחות מהגן) נמאס לי נמאס לי נמאס לייייייי אני אמא לשניים אני מנהלת חיי משפחה כבר 7 שנים עושה הכל לבד באופן הכי עצמאי שיש דואגת שכל המשפחה סביבנו יהיו מעורבים ומרוצים שירגישו שאנחנו רוצים להיות בסביבתם ! יש דברים שאפשר לנשוך שפתיים ואני מושכת המון אבל אני לא מסוגלת יותר לדבר להתחנן לבקש שיחות של שעות הסברים כאבי ראש הכי ואז לא עובר שבוע ושוב הם שמים עליי פס!!!! לא אוותר על הקשר איתם לעולם אבל זה כל כך מרחיק אותי מהם ואני כבר כל כך פגועה והם יודעים שאני חלשה אליהם ושאני בחיים לא ״אאעניש״ אותם לא משנה מה יקרה אז הם פשוט משחקים עם זה. לא מגיע לי אני כבר שבורה